אז זהו, הספקיי להיום החלו לייצר קורי עייפות. "מספיק להיום", אמרתי לעצמי, "פרגני לעצמך כמה דקות מנוחה".

!?אמרתי ועשיתי, אלא שאז החליט מיסטר מרפי לבוא לבקרני, איך לא

צלצול הטלפון ניער את רגעי המרגוע שאך החלו להתמקם לאחר מרוץ יום (שאגב, לא היה מבייש אף מסלול ריצה). נאלצתי לקום לכיון הטלפון.

"מה שלומך?", נשאלתי

"הודו לה'" עניתי, התעניינתי בזהותו של המתקשר.

"מדברים אלייך ממפלגת "יש שינוי!".

"יש שינוי?" תמהתי לרגע. "לא בא בחשבון!", עניתי והנחתי את השפורפרת למקומה.

רוחות סערת החורף נשבו מבעד לחלוני, הכנתי קפה מהביל ומחשבותיי נשאוני אל רוח הזמן.

"שקופים" זו מילה פופולארית המתעופפת באוויר בעת האחרונה, מיקמתי את המילה על ציר מחשבותיי והצטרפתי לנסיעתן.

בחלון זכרוני צפו תמונות יומיומיות של דמויות "שקופות".

יש שקופים שהם בעצם תורת תנועת "ש"ס" אך יש "שקופים" שהם הסבר אחר אחד לשבעים משבעים הפנים של תורת האנושיות הסובבת אותנו.

שלא בצדק ומבלי שנשים לב, אנו מאפשרים לגלגלי הזמן להופכם לשקופים בעל כורחם.

במחשבתי צפה ועלתה דמותה של אישה מבוגרת, מקבצת נדבות שאני נתקלת בה מידי יום במסלול דרכי לעבודתי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יום יום יושבת בלויית הסחבות ובמאור פנים צועקת לכל עובר ושב בוקר טוב, אבל למי יש זמן להתייחס בריצה לאוטובוס ובזמן הלחוץ שלא מתחשב בדיוק?!

המרוץ היומיומי של כולם ושלי גרם למציאות עגומה, צעקתה נהפכה לשקופה ואין מתייחס.

המשכתי לנסוע בקצב תמונות הזמנים. תמונה שקופה נוספת נשבה לה עם רוח המחשבות. לא מזמן הזדמן לי להגיע לבית אבות לענין כלשהו, גניחות הכאב וה"קרעכצן" של הזקנים הדהדו באוזניי וצבטו את ליבי אך נהפכו ל"שקופות" בהמשכו של מרוץ יום.

"מתי תנדבי איזו שעה ולו בחודש ותקני בה את עולמך בחיוך לגלמוד ובהפיכתו למציאות קיימת ולא שקופה מרחוק?!", שאלתי את עצמי.

"יש שנוי" אמרו לך! זו לא מפלגה, זה מסר עבורך לתנועה", הזכרתי לעצמי.

תזכורת מצלצלת לבחירות שבידנו. השקופים הם רק שיקוף לחוסר בחירה נכונה למה שהחיים מזמנים עבורנו, אנו בוחרים במערכת שעות לחוצה במקום לקנות עולם בשעה אחת.
,
התעוררתי, זה העת לבחור בקול האמיתי, די לתירוצים ודי להיות כמשקיפים רק בתקופת בחירות.

]]>