לכל אדם בעולם יש צרכים, והאושר שלו תלוי במילוי הצרכים האלה. אדם רעב ללא תחושת כבוד עצמי לא יהיה מאושר. אדם מושפל ללא חברים לא יהיה שמח. וזה כי הצרכים הדרושים לו אינם באים על סיפוקם.

הצרכים הדרושים לאדם חרדי אינם שונים מצרכיו של אדם אחר. אישה חרדית צריכה, בדיוק כמו שאר הנשים בעולם, אוכל ושתיה, אוויר לנשימה, ביטחון, חברה, הערכה מאחרים וסיפוק עצמי. וכל דבר נכנס איכשהו ברשימת הדברים האלה.

נכון שחלק מהדברים יכולים להתמלא אצל חרדית, או דתית, באופן שונה או בנוסף. ביטחון למשל באלוקים, או בהוראתו של הרב שהנחה אותם לצעד מסוים, הוא מענה לצורך אנושי שמתמלא אצל חלק מהמגזר החרדי בתדירות גבוהה יותר.

תחושת סיפוק עצמי אצל אישה חרדית מגיעה מחזיתות נוספות בהן היא מנצחת מידי יום, כמו סיפוק מטיפול בחמישה ילדים קטנטנים, או התחושה הממלאת של אושר אחרי סיוע לשכנה שילדה שלשום.

אבל אין שום דבר בחרדיות, כערך בפני עצמו, שגורם לאושר או גורע ממנו, מלבד אולי ההשתייכות לחברה. החרדיות בפני עצמה איננה אלא מערכת גדרים חיצונית ולא מהות. מי שטועה וחושב כי חרדיות הוא שם נרדף לקיום מצוות - זה המקום להזכיר שלא כך.

מטבע הדברים, מילוי הצרכים עבור חרדים יהיה מותאם להם. כל אישה צריכה לשתות, אבל חרדית תרצה חותמת כשרות מסוימת על השתיה שלה. מי שינסה לשכנע אישה חרדית לאכול משהו רק בגלל ההכשר - לא יצליח. כי אין צורך אנושי שנקרא ׳הכשר׳. החרדית תאכל כי היא רעבה, כי בא לה משהו טעים. התנאי כדי לאכול יהיה ההכשר שבלעדיו היא תחליט לאכול משהו אחר או לא לאכול בכלל.

לכן ההתייחסות למילוי הצרכים של חרדים, כביכול מדובר ביצורים שונים לגמרי, מוטעית. ניסיון לשכנע לקנות מוצר רק בגלל שהרבנים אמרו שהוא מהודר יותר מהמתחרים, נועד לכישלון. עדיף שקודם כל יספרו לנו למה אנחנו צריכים אותו בכלל.

וגם צקצוקי הלשון על החינוך השונה שניתן לבנותינו, הן החינוך הרגיל והן החינוך המיוחד מיותרים לחלוטין. כל עוד אישה חרדית, גם כזו הדואגת לבעלה ומכינה לו לאכול - אוכלת בעצמה, מרגישה בטוחה איתו ושייכת, הוא מעריך אותה והיא מלאת סיפוק - היא מאושרת.

תאמינו לי שבתוך הגדרות החרדיים יש כל כך הרבה הזדמנויות לאושר. לא צריך לחפש אותן, עובדה: כל כך הרבה אנשים מחפשים את ההיפך, מתאמצים למצוא או לייצר תמונה כאילו אנחנו מסכנות. וצריך להתאמץ, כי לא זו המציאות הרווחת.

]]>