אאא

עברו שלוש שנים ושלושה חודשים מאז סערה המדינה עם היחטפם והירצחם של שלושת הנערים גלעד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד בידי חוליית חמאס ליד חברון, והיום (שלישי) מתברר, כי בשלד המפויח של רכב החוטפים נמצא יומן אישי מרגש שכתב גלעד.

למשפחת שער הובא היומן מלא האמונה בקב"ה כבר 10 חודשים לאחר הירצח בנם. מדובר בדפי מחברת חרוכים מאש ומוכתמים במים, עליהם נראה כתב ידו של הנער בן ה-16 וחצי, שרשם את רגשותיו בחודשים האחרונים לחייו.

היומן של גלעד יופיע בספר חדש - "מה ילד יום – געגוע של אמא" (הוצאת ידיעות אחרונות), לצד קטעים מיומנה האישי של אמו בת-גלים, שתיעדה את השנים הקשות שחלפו מאז הפכה לאם שכולה.

לדבריה, "כשהאוטו נשרף הגיעו למקום גם שוטרים יהודים וגם שוטרים של המשטרה הפלסטינית, וכל אחד אסף מה שמצא באזור. זה נס עצום. היומן הזה יכול היה להיזרק לפח. שעות אחרי שחוקרי המשטרה הלכו לא הפסקתי לרעוד".

חיסולם של המחבלים בידי לוחמי ימ"מ (צילום: משטרת ישראל)

ואלו קטעי היומן שכבר פורסמו:

"בדיוק בשני שעבר עליתי חזן בישיבה בשחרית ומנחה. שחרית הייתה אחת התפילות החזקות ביותר שלי. התכוננתי לפני התפילה לשמש כשליח שהתפילות יעברו מהציבור אל הקב"ה דרכי. זאת הייתה חוויה מעצימה ומיוחדת. ממש התרגשתי בתפילה. השתדלתי לכוון ולטהר את התפילה שלי והרגשתי מדהים. עכשיו אני מתפלל שעוד הרבה תפילות שלי יהיו כאלה. כי ממש אחרי התפילות שלי אני בירידה. אני מאחר לתפילות ולפעמים גם מפספס. אבל היום החלטתי שאני מפסיק ליפול. ליפול בעב(ירות), ליפול לייאוש. אני לא נותן לזה להשתלט עליי. אני מקווה להצליח. בעזרת הקב"ה".

"יש בי משהו מיוחד! סוף־סוף אני מרגיש שמצאתי בי משהו חזק. כוח החיים. ככה אני קורא לו. אני מרגיש שיש בי כוח עצום של חיות. זה מתבטא בשמחה גדולה שאני משתדל להיות בה (גיל־עד... לא סתם נקראתי בשם היפה הזה), זה מתבטא באהבה חזקה שאני אוהב. למשפחה, לחברים. יש בי כוח אהבה אינסופי שרוצה בטובת האהובים שלי והקרובים אליי, שרוצה בקרבתם. זה עושה אותי מאושר".

בת גלים שער, האם השכולה והנרגשת (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
בת גלים שער, האם השכולה והנרגשת (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

לדברי אמו בת-גלים בראיון שיתפרסם ב'ידיעות אחרונות', מכל הקטעים ביומן, הקטע על התפילה ריגש אותה במיוחד: "בטלמון הוא לא הסכים להתחזן, ופתאום הוא מדבר על איזו אחריות זו להיות חזן, וכמה זה נתן לו תחושה מרוממת. יש בבית כנסת שלנו ספר תורה על שמו של גיל-עד. כשמוציאים אותו אני נזכרת בשורות ויכולה להתפרק מזה".

"מהקטע הזה נראה שיש לו גם רגעים של ייאוש. הוא כותב 'החלטתי שאני מפסיק ליפול'. "כשאתה לא מצליח לקום בבוקר לתפילה, זו נפילה. אבל הוא לא מתייאש אלא להפך, מקווה להצליח. מה הוא הספיק הילד הזה? הוא יותר לא הספיק מאשר הספיק. אלו מחשבות שמאוד מחלישות אותי, אז אני חושבת על מה שהוא כן עשה בשש עשרה וחצי השנים שלו, אני חושבת שהוא חי חיים מלאים", אומרת האם השכולה בהתרגשות רבה.