הורשה לזרים ולא לקרובי המשפחה: באלו מקרים בית המשפט יפסול צוואה?

שני עקרונות מתנגשים

כאשר בית המשפט דן בתקפות צוואה, עליו לאזן בין שני עקרונות חשובים: האחד – כיבוד רצון המת, והשני – הגנה על היורשים הפוטנציאליים מפני השפעה בלתי הוגנת, שהביאה ליצירת הצוואה המנשלת קרובים ומנחילה לזרים.

הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה כזו.

מנגד, כאשר מתקיימת תלות מקיפה ויסודית וניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשייה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו. במקרה כזה חובת ההוכחה לאי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה.

מהם המאפיינים שיכולים ללמד על השפעה בלתי הוגנת?

על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים: מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו, וקשריו עם אחרים.

בפרשת מרום סוכמו אבני בוחן בעזרתן ביהמ"ש יכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, והם: מבחן תלות ועצמאות; מבחן תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים, ונסיבות עריכת הצוואה.

באותה פרשה נפסלה צוואה שנעשה לטובת מטפלת של קשיש שטיפלה בו בחודשים האחרונים לחייו וגרמה לו לערוך צוואה לטובתה. הצוואה אושרה בביהמ"ש המחוזי אך נפסלה בביהמ"ש העליון גם לאחר דיון נוסף בסוגיה.

חשוב לדעת שתלות כשלעצמה אינה מהווה ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. דברים אלו נכונים גם לשאר המבחנים בהם נבחנת הצוואה.

גם דפוס יחסים מיוחד בין המצווה לנהנה, למשל עו"ד-לקוח, רופא-חולה, מטפלת-קשיש – מצב היוצר מעצם קיומו חשש ליחסי תלות – אינו מספיק ויש לשכנע את בית המשפט בדבר קיומם של סממנים או מאפיינים להשפעה בלתי הוגנת, אחרת הצוואה תקוים גם אם קרובי המנוח נושלו לטובת זרים גמורים.