אאא

לאחר שבועיים של מתחים, תככים וקרבות מרים בתוך הקואליציה ומחוצה לה, הסתיים המשבר אמש (שלישי) בהסכם הבנות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשי מפלגות הקואליציה.

במהלך השבועיים היה נדמה לא אחת כי השותפים הגיעו למבוי סתום ולא נותרה ברירה אלא ללכת לבחירות ולעיתים היה נראה האור בקצה המנהרה בנסיון להגיע להבנות בין כולם.

במשך שבועיים התנהלו ספינים תקשורתיים על התודעה של ההמונים, תוך מלחמה פסיכולוגית נגד ראשי המפלגות האחרים, במטרה להשפיע עליהם ועל הציבור.

כשבאים לסכם את רשימת המרוויחים והמפסידים, מגלים כי מדובר בעניין מורכב התלוי בנקודת המבט.

הראשון, ראש הממשלה בנימין נתניהו. לכאורה הוא יצא מופסד, שכן על פי הערכות הפרשנים הוא תכנן את המהלך הפוליטי מראש, במטרה להוביל לבחירות בחודש יוני בקיץ הקרוב, עוד לפני המלצת היועץ המשפטי בעניינו.

ביבי ראה את הסקרים בהם הוא נוסק, וביקש לנצל את העובדה שהמשבר הינו על נושא חוק הגיוס ולא על רקע החקירות, אז חשב כך לגרום לבחירות בזק שלאחריהם הוא ייהנה ממפלגה גדולה יותר ומאמון רחב יותר של הציבור.

אלא שמקורביו, במשך כל ימי המשבר, חזרו שוב ושוב על הטענה כי נתניהו לא רצה בחירות. "אתה יודע איך אתה נכנס אליהן ולא יודע איך אתה יוצא - וראש הממשלה מבין זאת", הם אמרו.

"הוא מחפש פתרון אמיתי", הם הצהירו שוב ושוב. אם כן, נתניהו, על פי נקודת מבט זו, הצליח להשיג לכאורה יציבות שלטונית לתקופה הקרובה, כאשר השותפים יעניקו לו אורך נשימה.

שר הביטחון אביגדור ליברמן. הוא נחשב למפסיד הגדול. איווט התעקש על כך שרק הצעת החוק של משרד הביטחון היא זו שתקבע את מתווה הגיוס החדש, ואיים בפרישה, אולם בסופו של דבר נאלץ לקבל, למרות התנגדותו, את 'חוק בן צור' שנוסח על ידי חברי הכנסת החרדיים.

ליברמן, שראה את הסקרים ואת עלייתה של המפלגה החדשה בראשות ח"כ אורלי לוי אבקסיס בת טיפוחיו לשעבר, נבהל, ומיהר לסגור על הסכם. הסקרים הוכיחו לליברמן, כי ההסתה נגד החרדים וההשתלחות בהם לא מניבה מנדטים.

להערכת הפרשנים, ליברמן לא באמת התעניין במהות של חוק הגיוס. הוא סבר שראש הממשלה מבקש לפרק את הקואליציה, אז ניסה להוכיח אידיאולוגיה כביכול של התנגדות לחוק. בסופו של יום, כשהבין שלא הולכים לבחירות, מיהר להתגמש ולהתקפל.

מי שללא ספק הצליחו בקרב הבלימה המפואר שנראה פה בשבוע האחרון, הם ראשי 'הבית היהודי', השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, שעוד בשהותם בארה"ב זיהו את המשבר הנפיץ ואת העובדה שראש הממשלה לא באמת עושה די על מנת לפתור אותו, ולכן הציעו פתרונות משלהם.

במקביל לאיומים על נתניהו, ש"מוביל להפלת ממשלת ימין", הם פעלו לפרק מוקש אחר מוקש בסוגיות הנפיצות.

הם התגלו כמבוגרים האחראים, שיחד עם השר אריה דרעי והשר משה כחלון שילבו ידיים, עמדו בפרץ ומנעו את הבחירות המוקדמות.

גם השר כחלון השיג את מה שרצה, כאשר התקציב עבר והממשלה זכתה ליציבות. נכון, הוא התפשר פה ושם בנושא ההצבעה על חוק הגיוס, אבל בתמונה הכוללת הוא עמד במטרות שסימן לעצמו.

במפלגות החרדיות העניין מורכב מעט יותר. המנצחים הגדולים הם ללא ספק ראשי 'דגל התורה' וש"ס שנהגו לאורך כל המשבר באחריות ובתבונה.

השר אריה דרעי מיעט להתראיין, ושיגר מידי פעם מסרים פומביים של רגיעה. במקביל, הוא ושליחו השר לשעבר אריאל אטיאס עשו הכל על מנת להשיג מתווה מוסכם, תוך הבנות עם שאר השותפים הקואליציוניים.

בנוסף, היה דרעי שותף בכיר לקרב הבלימה המוצלח של בנט ושקד, לצד כחלון, והצליח לעצור את ראש הממשלה שככל הנראה ביקש להוביל לבחירות מוקדמות.

כך גם יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני שסירב, בהוראת רבותיו, להצטרף לאולטימטום של ליצמן, והפעיל את השכל הישר כדי להגיע לפתרון הנכון.

סגן השר יעקב ליצמן זוכה לביקורת רבה גם בתקשורת הכללית וגם בתוככי הציבור החרדי. מחד הוא טיפס על עץ גבוה כשהצהיר על מחוייבות לדרישה להצבעה על חוק הגיוס ב-3 קריאות ולבסוף התקפל לקריאה טרומית בלבד, ומאידך לא פעל בנושא בתיאום עם שותפיו החרדיים.

"הוא לא ניהל את המשבר באופן חכם ולא שלט בגובה הלהבות, ובגללו כמעט ונוצרה פה שריפת ענק שהיתה גורמת לעליית לפיד", אומרים גורמים פוליטיים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אך לדברי גורמים במערכת הפוליטית החרדית, "צריך לזכור שמי שגרם לכל השיח הוא סגן השר ליצמן. לולא היה מצהיר על הדרישה להעברת החוק ב-3 קריאות, לא היינו מגיעים לכלום. הליכוד התחיל 'לספור' את החרדים רק בעקבות איומו של ליצמן".

"גם להבנות הוא תרם", הם מוסיפים, "כאשר במשך כל היממה האחרונה היה בקשר צמוד, באופן ישיר ודרך יועצו מוטי בבצ'יק, עם ראש הממשלה וראשי המפלגות, עד להגעה לפתרון המיוחל".

החרדים ולומדי התורה יצאו לכאורה מרוויחים אף הם, משום שחוק הגיוס עבר בקריאה טרומית כדרישתם של גדולי ישראל, אך מוקדם להכריז על ניצחון משום שהקרב האמתי יתנהל שוב בקיץ, בהצבעות בקריאה שניה ושלישית על החוק ועל הנוסח שיובא בסופו של דבר לאישור הכנסת.

הם התעקשו וקיבלו מה שרצו, אבל את התוצאות נוכל לראות עוד כמה חודשים בנוסח החוק הסופי שיובא להצבעה.