אאא

מחקר ישראלי שנערך לאחרונה מעלה, כי עבריינים שחזרו בתשובה בעת שהותם הכלא והשתתפו ב'תוכנית שיקום תורנית', פחות חוזרים לחיי הפשע לאחר שחרורם - באופן דרמטי בהשוואה לאסירים אחרים.

הנתונים, שפורסמו ב'הארץ' מתוך כתב העת "צוהר לבית הסוהר", הם מתוך מחקר שבחן 284 אסירים לשעבר, שכולם חזרו בתשובה בעת מאסרם והשתתפו אחרי השחרור בתוכנית התורנית של הרשות לשיקום האסיר בין השנים 2007 ו–2012.

החוקרות, שבדקו במשך חמש שנים כמה מתוך האסירים הללו חזרו לפשע בשלוש השנים שלאחר שחרורם, גילו כי מדובר באחוז קטן פי שניים ממשתתפי תוכניות שיקום אחרות: 14 אחוזים בלבד לעומת 28 אחוזים.

לפי בדיקת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מיכל מורג והאנתרופולוגית ד"ר אלי תימן, מהמרכז האקדמי רופין, הדבקות באורח חיים דתי בשילוב עם תוכנית שיקום מובנית, מסייעת לאסירים שבוחרים בדרך הדת גם אחרי השחרור מהכלא, להימנע מעבירות חוזרות.

"חלק גדול מההתחזקות במגמת החזרה בתשובה בכלא קשורה לשיקולים תועלתניים", הסבירה ל'הארץ' ד"ר מורג. "קל יותר להיות דתי בתוך הכלא, השהות באגפים התורניים יותר נעימה, היא מוגנת יותר כי ישנו סינון של האנשים מראש ובוחרים את האסירים הפחות אלימים. מעבר לכך, יש רוטינה שהיא מלאה בעשייה, בשבתות יש אווירה קהילתית והדבר הזה מונע את הבדידות הגדולה של הכלא".

לדבריה, "כשמתחייבים לשמור על אורך חיים תורני גם בחוץ, האסיר חווה קונפליקטים האמיתיים: פתאום הוא פוגש את הסביבה שנותרה חילונית. רק אז מתחילה ההתמודדות האמיתית".

אסירים בכלא מעשיהו, בו שוכן אגף תורני גדול (צילום: Moshe Shai/Flash90)
אסירים בכלא מעשיהו, בו שוכן אגף תורני גדול (צילום: Moshe Shai/Flash90)
הגדלה

יצוין, כי תוכנית השיקום התורני כוללת איתור מועמדים מתאימים ב"אגפים התורניים", שמסוגלים לעבוד ולהראות יכולת קשב וריכוז. גם אחרי שחרורם, נשלחים חלקם לתוכנית של השתלבות בקהילה דתית או לישיבה.

גבריאל, אסיר משוחרר שריצה את עונשו בגין עבירות מס והלבנת הון, חזר בתשובה בכלא והשתתף בתוכנית שכזו, תיאר לחוקרות: "פעם לא היה לי פחד, יכולתי לקפוץ בנג'י, היום אני מבין שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל העולם. אם אתה עושה משהו, הוא יכול לשפוט אותך בכל מקום. לפחד מהשופט ולעשות מחבואים אפשר, אבל ממנו - אי אפשר להתחבא".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

גם גדעון, שנשפט על גניבה, הסביר: "לא באתי לפה סתם, אלא בשביל לחזור בתשובה. כשאתה יודע שיש עליך עין מסתכלת, אז גם בסתרים הוא רואה אותך, היום אני מבין שהדבר היחידי שיכול לעצור אותי זה הקב"ה. עליו אי אפשר לעבוד".

"אני יכול להגיד שהכיפה זה סמל עבורי", הוסיף אסיר לשעבר אחר. "זה סמל שאני יהודי, זה שומר לי על הראש. הכיפה על הראש - לא כדי להצהיר שאני דתי, היא על הראש, כי אני מכבד כאילו את השכינה ויודע שתמיד יש לי מישהו מעלי".

כחלק מתוכנית השיקום התורנית, מתחייב האסיר המשוחרר ללכת לתפילות ולהתייצב פעמיים בשבוע לשיעורי תורה אצל רבנים, לפי בחירתו. אם הוא נעדר מהשיעורים, הרבנים מחויבים להודיע על כך לרשות לשיקום האסיר. אבינועם כהן, ראש תחום השיקום התורני ברשות לשיקום האסיר, מספר בהקשר זה ל'הארץ': "היו כאלה ששאלו אם זה לא 'מויסר'. אתה מסביר להם שלמעשה עלול להיות כאן ביטול תורה ואם הוא לא יהיה בשיעור, מי יודע איפה הוא מסתובב. והם מבינים את זה".

בהקשר זה יש לציין את הנתונים היבשים שמספק שירות בתי הסוהר, לפיהם בעשור האחרון ישנה מגמה של התקרבות לדת בבתי הכלא בישראל, כשמאז שנת 2007 עד היום עלה מספר האסירים באגפים התורניים בבתי הכלא מ-126 ל-380, ומספר בתי המדרש הוכפל.