אאא

מחקרים שונים שפורסמו בעניין גובה השכר הצביעו על תופעה רווחת לפיה אנשים יפים מרוויחים יותר מעמיתיהם הפחות יפים (העיקר הבריאות, לא?) אך מחקר חדש קורא תיגר על המחקרים הללו ועל היכולת של היפים לנגוס את כל העוגה לבד.

תוצאות המחקר שפורסמו בכתב העת "ג'ורנל אוף ביזנס פסיכולוג'י" הציגו מחקר מקיף שנעשה במשך שנים והשתתפו בו למעלה מ20 אלף צעירים אמריקאים, שעם כל אחד ואחת מהם נערכו ארבעה ראיונות בביתם כשהראשון התקיים בגיל 16 ושלושה נוספים עד גיל 29.

בכל ראיון דירגו המראיינים את המראוינים על פי רמת האסתטיות שלהם כדי לבדוק האם יש קשר בין רמת השכר שלהם בגיל 29 לבין יופיים החיצוני בגיל זה ובגילאים קודמים. חשוב לציין כי המחקר לא הפריך לגמרי את התאוריה הרווחת שלפיה בתחום השכר מקבלים שכר טוב יותר על 'יופי', אך מצא עובדה מעניינת במיוחד: אנשים שהוגדרו כ'מאוד לא יפים' הצליחו באופן עקבי לחמוק מכללי התאוריה.

המחקר המהפכני גילה כי אלו שהוגדרו בתור בעלי מראה מאוד לא יפה, השתכרו בסכומים גבוהים יותר באופן משמעותי מאשר אנשים שהוגדרו כפחות מכוערים מהם, ובמקרים מסוימים הם הרוויחו יותר  מאלו הנחשבים ליפים. 
 

לדברי החוקרים קאנאזאווה וסטיל, המחקר הנ"ל שנעשה על ידם הוא הראשון שהעלה שני ממצאים חדשים משמעותיים. "הראשון: עובדים מאוד מכוערים הם בעלי שכר גבוה ביותר, ומשתכרים יותר מאשר עובדים בעלי הופעה חיצונית נאה יותר - עדות אפשרית לקיומה של פרמיה על כיעור", כתבו החוקרים.

הממצא המשמעותי החדש השני שגילה המחקר: "מה שנראה בתור פרמיה על יופי וקנס על כיעור עשוי למעשה להיות קשור לתכונות שלא נמדדו ואשר יש מתאם בינן לבין יופי חיצוני - כמו בריאות, אינטליגנציה ואישיות".

אלכס פרדרה, שכתב מאמר בכתב העת "ריסרץ' דייג'סט", מציע הסבר לתוצאות המחקר  "המחקר החדש מצא במפתיע מתאם גבוה במיוחד בין התכונה של פתיחות מחשבתית לבין שכר נמוך יותר ויופי רב יותר - בעוד שבמרבית המחקרים הקודמים היה דווקא מתאם בין תכונה זו לבין שכר גבוה יותר.

"האם ייתכן שפתיחות מחשבתית זו מצביעה על כך שכמה אנשים מאוד לא נאים קיבלו דירוג נמוך במיוחד בפתיחות מחשבתית, אולי בגלל שהיו מאוד מסורים לתחום עניין מסוים, ועסקו בו באופן כפייתי תוך התעלמות מכל הסחות הדעת, ובזכות כך הפכו בסופו של דבר למובילים בתחומם?", כתב פרדרה.

אפשרות נוספת היא כי מחקרים קודמים לא הצליחו לזהות את הקשר בין רמות כיעור ושכר גבוהים, מכיוון שלא הבדילו בין אנשים פחות מושכים לבין אנשים מכוערים במיוחד.

"קבוצת האנשים שהוגדרו במחקר כמאוד לא מושכים היתה קטנה, כמו כל תופעה קיצונית בכל אוכלוסייה - רק כמה מאות משתתפים - כך שכדאי לחקור זאת שוב כדי לראות האם יגיעו לאותם הממצאים", סיכם פרדרה את מאמרו.