אאא

היה פעם ילד מסכן שהוריו נפטרו ונשאר בודד בעולם, אחד משכניו הטובים לקח אותו וגידל אותו, שלח אותו לבית הספר ללמוד ודאג לכל מחסורו, כאשר גדל הילד דאג האיש הטוב שגם ילמד מלאכה, ויוכל להרוויח לחמו בעצמו. לבסוף נתן לו האיש הטוב גם בית וגם כסף שיוכל לפתוח בית מלאכה, ובמהרה נעשה הבחור עשיר מאוד.

יום אחד התהפך הגלגל והאיש שעשה כל כך הרבה טובות לבחור איבד את כל כספו ונהיה עני. חשב האיש לעצמו: "אלך אל הבחור שדאגתי לו כל השנים ואבקש את עזרתו, הוא בטח ישמח לעזור לי. הלך אל הבחור שקבל אותו בסבר פנים יפות. שוחחו בניהם השניים בידידות ובאהבה הרבה זמן על דברים שונים והאיש שנהיה עני התבייש מאוד שהוא צריך לבקש מתנה, ורק בסוף אזר אומץ וסיפר לבחור על מטרת בואו, הבחור העשיר התעצב מאוד לשמוע על מצבו של האיש שעזר לו כל כך הרבה, והחליט לעזור לאיש הטוב הזה בלי שיתבייש, הוא אמר לו "ה´ בוודאי יעזור לך בזכות מעשיך הטובים ושוב תהיה עשיר כמו קודם" אבל כסף לא נתן לו אלא אמר: "קשה לי עכשיו לתת לך כסף אבל אשתדל לעזור ועוד נדבר בהמשך.

מיד כשיצא האיש העני קרא הבחור לאחד ממשרתיו, הלביש אותו בגדים ישנים וקרועים, נתן בידו מרגלית יקרה ושלח אותו לבית האיש הטוב. התהלך הנער לפני הדלת וכשיצא האיש נגש אליו ושאל: "האם תרצה לקנות בזול מרגלית יפה?" ראה האיש שהמרגלית יפה מאוד ושאל: "כמה היא עולה" ענה הנער: דינר אחד! נתן לו האיש דינר שעוד היה לו וקנה את המרגלית.

כעבור כמה ימים שלח הבחור עוד פעם אחד ממשרתיו לבוש בגדים טובים ומפוארים ונתן בידו כסף רב. הלך המשרת שהתחפש לעשיר לבית האיש הטוב ואמר: "שמעתי שאפשר לקנות אצלך מרגליות אני זקוק למרגלית יפה אולי יש לך למכירה? הוציא האיש את המרגלית שקנה לפני ימים אחדים בדינר אחד והראה אותה לקונה. אמר המשרת: "בדיוק כזאת רציתי האם תמכור לי אותה באלף דינרים? הסכים האיש ברצון רב ומכר את המרגלית למשרת והמשרת החזיר אותה לאדוניו . למחרת חזר בשמחה לבחור ואמר לו: "אתה לא צריך להשתדל לעזור לי, ב"ה הזדמן לי עסק טוב ועכשיו אוכל לחזור לחיי הרווחה.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסק "וכל תרומה.. אשר יקריבו לכהן לו יהיה" לומדים מזה חז"ל שאת הביכורים צריכים לתת לכוהנים. אבל צריכים להביא אותם קודם לבית המקדש כפי שנאמר "תביא בית ה' אלוקיך" ורק אז נותנים אותם לכוהנים, לכאורה זה נראה סתם טרחה, אם יש למישהו שכן כהן למה עליו לסחוב את הפירות לבית המקדש ורק שם לתת לכהן שיתן לו ליד הבית?

מסבירה על כך תורת החסידות שמטרת הביכורים היא לקבוע בהכרתו של האדם שהביכורים האלו שייכים לקב"ה ולכן דבר ראשון מקומם בבית ה', לאחר שהגיעו לבית ה' מצווה אותנו הקב"ה לתתם לכוהנים.

מצוות הביכורים היא לקחת את הראשית והמובחר שבפירות ואותם לתת לקב"ה מצווה זו מלמדת את האדם להתייחס לכל השפע שקיבל מהקב"ה כרכושו של ה' והוא קיבל את הזכות להשתמש בו, כשאדם מתייחס בדרך כזו לרכושו הרבה יותר קל לו לתת צדקה והרבה יותר קל להרגיש עד כמה מחובתו לסייע לכל מי שצריך בדרך היפה ביותר כפי שהקב"ה היה רוצה שיעשה.

יהי רצון שנזכה תמיד להיות בצד הנותן ונבין את הזכות הגדולה שבנתינה ובזכות מצוות הצדקה נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.