דף צג
1. טומאה במי חטאת. 2. הדמים שא"צ כיבוס. 3. שיריים שבאצבע לר"א.
א. מי חטאת שנטמאו לר"א מטהרין דיליף מזה שהזאה מטהרת נדה שטמאה במת ולרבנן לא, ופלוגתייהו 1. לרבה ר"א קסבר אויר כמי שמונח דמי, דאשכחן דפליגי בה ר"ע בהעביר לגין של מי חטאת מעל אויר תנור, ומקשינן דר"ע קאמר דרק המאהילין מטמאין באויר. 2. לאביי ר"א ורבנן פליגי אי איכא למילף מי חטאת שכבר טמאין מהזאת נדה דטומאתה באה עם ההזאה, ומח' ר"ע ורבנן אי גזרינן שמא יניח ולכו"ע אויר אינו כמונח והזאה שכבר יצתה ליכא למגזר. 3. לרבא ר"א לא יליף מטומאה קדומה, אלא מטהר משום שסובר הזאה צריכה שיעור ואף שבתחילה נטמאה אח"כ נטהרת.
ב. הדמים שאינם טעונים כיבוס ומנין 1. דם שנפסל ולר"ע דווקא אם לא היתה לו שעת הכושר, דאיכא תרי מיעוטי אותה ומדמה, ולר"ע איצטריך חדא מיעוטא לתרומה. 2. ניתז מן הצואר על הבגד, דבעינן ראוי להזאה שנאמר אשר יזה. 3. ניתז מן הקרן ומהיסוד, דממעטינן אשר יזה פרט לדם שכבר הוזה. 4. דם שנשפך על הרצפה ואספו. 5. קיבל פחות מכדי הזאה בשתי כלים וצירפם, דממעטינן מהפסוק: וטבל ולא נספג, בדם ולא קיבל פחות מכדי הזאה, ומן הדם למעט שיירים שבאצבע.
ג. ר"א פוסל שיירים שבאצבע, והשמועות 1. הפסוק מן הדם אתי למעט שיירים שבאצבע. 2. היה מזה ונתזה הזאה מידו עד שלא היזה טעון כיבוס ומשהזה א"צ כיבוס, מוקמינן דאחר שיצתה הזאה אחת מידו נפסל, ואין לומר כל זמן שלא גמר להזות. 3. גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה, וקודם לכן מקנח אצבעו בשפת המזרק.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' בדין מי חטאת שנטמאו, ובמאי פליגי (3)
ב. הדמים שאינם טעונים כיבוס, ומנין (4)
ג. דעת ר"א בשיריים שבאצבע, והשמועות (3)