אאא

דף נד

*אברהם אבינו והחורבן. *בתר מעיקרא או השתא .

א.  דרשות הפסוקים באברהם אבינו ועם ישראל 1. בשעת החורבן ה' מצא את אברהם בביהמ"ק וא"ל מה לידידי בביתי, וה' אמר לו שגלו בגלל שחטאו במזיד ורובם ובטלו ברית מילה ועלזו בחטאם, והניח ידיו על ראשו וצעק ובכה שמו ח"ו אין תקנה. 2. בת קול אמרה לאברהם אבינו שעמ"י נמשלו לזית רענן, שאחריתו בסופו, עליו אינם נושרים בחורף ולא בקיץ, וחוזרים למוטב ע"י ייסורין. 3. לקול המולה גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו, להו"א לקול מליהן של המרגלים נתרועעו דלותיהן של ישראל, ולמסקנא ה' חמל על עמ"י בזכות דבריו של אברהם מקושי שעבוד המלכויות.

ב.   בשר עגל שנתפח ובשר זקינה שנתמעך פליגי האם משערין כמות שהן עכשיו או כמו מעיקרא, והשמועות 1. במשנה אמרינן שאופן ההחמצה לר"מ בודה שאור מתוכן ומחמצן ולר"י מביא שאור ונותנו לתוך המצה, וא"ל שבבלילה עבה נמצאת יתירה ובבלילה רכה נמצאת חסירה, ואמרינן דאף שמודד עשרון מ"מ אזלינן בתר מעקירא. 2. פליגי מהו לשון חריבה. 3. במשנה בשר העגל שלא היה בו כשיעור ותפח ועמד על כשיעור טהור לשעבר וטמא מכאן ולהבא, למ"ד בתר מעיקרא דזהו מדרבנן, ופיגול ונותר מוקמינן בגזירת חכמים שיטמאו את הידים. 4. בשר זקינה שצמק לפחות מכשיעור טמא לשעבר וטהור מכאן ולהבא, אלא אמרינן דבהא לכו"ע טהור שהרי כעת ליכא כשיעור, ופליגי כגון שהיה כשיעור וצמק וחזר ותפח דלמ"ד בתר מעיקרא יש דיחוי באיסורין וטהור ולמ"ד בתר השתא אין דיחוי וטמא . 5. כביצה אוכלין או טומאות שהניחן בחמה ונתמעטו טהורין ואם לאחר מכן הניחן בגשמים ותפחו חוזרים לטומאתן הראשונה, תיובתא על המ"ד יש דיחוי באיסורין. 6. תורמין תאנים על הגרוגרות במנין משמע דאזלינן בתר מעיקרא, והסיפא דמפרישין גרוגרות על התאנים במדה ש"מ דאזלינן בתר השתא, ומוקמינן להו"א בתרומה גדולה דמפריש בעין יפה, ולמסקנא בתרומת מעשר וכמ"ד ניטלת באומד ומחשבה ובעין יפה, והא דנטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים תאנים שבכלכלה אתי אף למ"ד בתר השתא מכיון שיכול לשלקן ולהחזירן לכמות שהיו.

 

שאלות לחזרה ושינון

א.  דרשות הפסוקים באברהם אבינו ועם ישראל (3)

ב.   המח' בתר אינה זמן משערינן, והשמועות (6)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com