אאא

דף עב

*קצירה לפני העומר. *הקוצר לשחת וכמאן. *עומר שלא כמצוותו.

  1. ההיתר לקצור לפני העומר 1. קוצרין בית השלחין שבעמקים ולא גודשין, ואנשי יריחו קצרו ברצון חכמים וגדשו שלא ברצונם ולא מיחו בהם. ואמרינן דלר"מ הלשון ברצון ושלא ברצון ולר"י מיחו ולא מיחו ולא גרסינן בברייתא דלר"י קצרו ברצון חכמים אלא רק גודשין. 2. קוצר לשחת ומאכיל לבהמה, ר"י מפרש דווקא שהתחיל קודם שהביא שליש, ולר"ש אף משהביא שליש. 3. קוצרין מפני הנטיעות ומפני האבל ובית המדרש שנאמר קצירכם ולא קציר מצוה, אך אין לקשרם אלא להניחם צבתים בכדי שלא יטרח. 4. ילפינן מתקריב שהעומר בדיעבד בא: מהעמרים, יבש, קצירה ביום, בשבת ובטומאה.

  2. הקוצר לשחת לר"מ מפסיק לפאה דלא חשיבא תחילת קצירה ולחכמים אינו מפסיק, ומפרשינן מהו המקרה וכמאן סבר ר"מ 1. בשיטת ר"ש המתיר לקצור ולהאכיל לבהמה אף משהביאה שליש, וקשיא מהברייתא דר"מ מודה באכלה חגב דאם לא חרש אינו מפסיק לפאה, ושייך להעמיד כר"מ רק אם קרה לאחר הבאת שליש דאל"כ כ"ש דלא חשיב קצירה ומפסיק. 2. בשיטת ר"י דרק אם התחיל קודם שהביא שליש שרי לקצור לפני העומר, וקשיא דר"י איירי דווקא בקוצר לבהמה ור"מ איירי אף בקוצר לאדם, ואי ר"י איירי אף בקוצר לאדם א"כ ר"י במשנה בא לחלוק על ת"ק ולא לפרש. 3. למסקנא ר"מ בשיטת ר"ע דאף לאדם אינה קצירה קודם הבאת שליש, דקאמר המנמר שדהו נותן פאה לכ"א ש"מ דאינה קצירה והיינו מנמר לדליות. והא דאמרינן דר"ע מחייב פאה בנפרד אף במנמר לאוצר והיינו אחר הבאת שליש, בהא אין ר"מ סובר כוותיה.

  3. עומר שנקצר שלא כמצוותו, לרבי כשר ולראב"ש פסול. והשמועות 1. כל הלילה כשר לקצירת העומר ומשמע דביום פסול אתי כראב"ש, ומשנתנו דמכשירה קצירה ביום בדיעבד אתיא כרבי. 2. מנחת העומר שנטמאה ביד הכהן, לרבי אפשר להביא אחרת ואם לאו אומרים לכהן שישתוק, ולראב"ש בכל מקרה אומרים שישתוק כיון שא"א לקצור ביום. 3. ראב"ש סובר שמלאכה לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת, וסובר כרי"ש דקצירת העומר מצוה, ש"מ דהקצירה פסולה ביום ואל"כ לא היתה דוחה שבת. 4. רבי סובר להו"א כר"ש המתיר הקטרת איברים בשבת משום דחביבה מצוה בשעתה ודחינן דהתם השחיטה כבר דחתה את השבת, ולמסקנא לרבי דקצירת העומר אינה דוחה את השבת, וכל היכא דאמרינן דקצירת העומר דוחה שבת אתיא דלא כרבי. 5. נקצר ביום כשר ודוחה את השבת, אתיא דההקרבה דוחה שבת. 6. וידבר משה את מועדי ה' אתי ללמד שהדין במועדו ואפילו בשבת ובטומאה נאמר גם בשאר קרבנות הצבור ובעומר ושתי הלחם, מוקמינן לעומר בהקרבה ושתי הלחם באפיה דקסבר תנור מקדש ואל"כ יפסל בלינה, והא דאמר רבי דכבשי עצרת מקדשין את הלחם בשחיטה אתי דבכך הוקבעו לאותם שני כבשים.

שאלות לחזרה ושינון

  1. ההיתר לקצור לפני העומר (4)

  2. המח' בקוצר לשחת, המקרה ודעת ר"מ כמאן (3)

  3. המח' בעומר שנקצר שלא כמצוותו, והשמועות (6)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com