אאא

דף קא

*דיני הפדיון. *טומאה באסוה"נ לר"ש.

א.  דין הפדיון, במנחות ונסכים אם נטמאו שלא קדשו בכלי ובעופות עצים לבונה וכלי שרת אין פדיון כלל, ובדין פדיית מנחות טהורים לר"ש נפדין לר"כ לא ולר"א רק מנחת חוטא. והשמועות 1. במשנה נאמר שנטמאו, לשמואל זה אגב הדין שאם קדשו בכלי אין להם פדיון, וההו"א שיפדו כדין בעל מום שנקרא טמא שנאמר ואם כל בהמה טמאה. 2. עצים ולבונה שאינם אוכל וטומאתן רק משום חיבת הקודש אינם נפדין ש"מ דאין פדיון לטהורים, ודחי דהטעם שאינם נפדין כיון דלא שכיחי וכן עצים ללא תולעת לא שכיחי. 3. המתפיס תמימין לבדק הבית אף שהם קדושת דמים אין פודין אותם אלא למזבח ש"מ דטהורים לא נפדין, ודחי כנ"ל דכיון ששכיחי מומין הפוסלים בבהמה נחשב לא שכיחי להכי אינו נפדה.

ב.   דעת ר"ש דאיסורי הנאה אינם מקבלים טומאה מלבד בשר בחלב, ואמרינן דלר"ש אף מנחה שנתפגלה אינה מטמאה. השמועות והקושיות בדבריו 1. טעמא דר"ש דבשר בחלב מותר, כיון שאפשר להאכילם לאחרים דס"ל לר"ש בשר בחלב מותר בהנאה ויליף לה שנאמר מכל האוכל אשר יאכל, וכן היתה שעת הכושר. 2. פיגל במנחה ר"ש מטמא טומאת אוכלין, מוקמינן דבהיתה שעת הכושר מטמאה, אבל אם הקדישה במחובר אינה מטמאה. 3. כיון שיכול לפדות ללישנא דמנחות נפדין טהורין א"כ יטמאו דדעת ר"ש שכל העומד להפדות כפדוי דמי וחשיב שעת הכושר, ודחי דאין מצוה לפדותן משא"כ פרה אדומה שמצוה לפדותה אם מצא אחרת נאה הימנה. 4. לן לפני זריקה מצוה לזרקו דאי בעי זריק ואינה מטמאה, מתרצינן דאיירי שלא היתה שהות ביום לזרקו ולכן לא היתה לו שעת הכושר ואינו מטמא. 5. פיגל מצוה לזרקו ואם רצה זורק, מוקי שפיגל בשחיטה, והא דנקט דמטמא אם פיגל במנחה ולא קאמר דמטמא בפיגל בזריקה, דקמ"ל דבמנחה אף פיגל בקמיצה מטמא הואיל והיתה לו שעת הכושר מעיקרו, ולר"נ לא אמרינן כל העומד להזרק כזרוק דמי ולכן אינו נחשב שהיתה לו שעת הכושר.

 

שאלות לחזרה ושינון

א.  דין הפדיון, והשמועות (3)

ב.   השמועות בדעת ר"ש דאסוה"נ לא מקבלים טומאה (5)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com