פרק קמא - הכל שוחטין
דף ב
*לשון הכל. *שחיטה לכתחילה דיעבד ופסולה.
א. הכל שוחטין ושחיטתן כשירה, הגמרא מפרשת מהו לשון הכל. ומייתי 1. הכל ממירין אף דהוי איסור, ודחי דקאמר שהתמורה חלה אפילו שחייב מלקות. 2. הכל דיעבד דדעת ר"מ שעדיף לא לנדור כלל, ואף לר"י העדיפות בנודר ומשלם דווקא באומר הרי זו. 3. הכל חייבין בסוכה ובציצית והוי לכתחילה, דחינן דלא איירי בחייבין. 4. הכל סומכין וזהו לכתחילה, ולמסקנא היכן שנאמר לשון הכל יש לכתחילה ויש דיעבד. 5. הכל שוחטין דהכא זהו לכתחילה, מלשון ושחיטתן כשירה דזהו דיעבד.
ב. נאמר במשנה הכל שוחטין וזהו לכתחילה, ושחיטתן כשירה זהו דיעבד, חוץ מחש"ו שלא ישחטו אפילו בדיעבד שמא יקלקלו, וכולם ששחטו ואחרים רואין שחיטתן כשירה. והגמרא מפרשת באיזה מקרה איירי והקושיות 1. לרבה בר עולא הכל שוחטין לכתחילה אפילו טמא בחולין שנעשו על טהרת הקודש, ובמוקדשין בדיעבד ואם אמר שלא נגע בבשר כשר, ואחרים רואין איירי בטמא ששחט קדשים ואינו לפנינו לשאלו. ומייתי לל"ק דטמא כשר בקדשים נכתב גם בזבחים זהו אגב דיני הפסולים ולל"ב הכא אגב דין טמא בחולין, והחולקים סברי לל"ק דהתם עיקר ולל"ב דחולין שנעשו על טהרת הקודש אינם כקודש. 2. לאביי לכתחילה בכותי שישראל עומד על גביו ודיעבד אם כבר שחט וישראל נתן לו לאכול, ולשון כולן ששחטו קשיא. ולחולקים קשיא לשון וכולן, לרבא קשיא דאשכחן דמהני יוצא ונכנס לגבי שמירת יין מגוי, ולרב אשי כותים גרי אריות. 3. לרבא לכתחילה בכותי כאשר ישראל נכנס ויוצא וכנ"ל לגבי אביי, ואביי חולק על רבא דשאני יין שאינו נוגע מבשר שנוגע ויכול לפסלו. 4. לרב אשי לכתחילה במומר שאוכל נבילות לתיאבון שבדק סכין ונתן לו, ודיעבד אם שחט ובדק סכינו יפה, ולשון וכולן קשיא ולכן פליגי עליה, לאביי ישראל מומר פסול לשחוט, ורבא קאמר בנכנס ויוצא לדבריו דאביי. 5. לל"ק דרבינא לכתחילה במומחין אם יודע לומר הלכות אף שלא הוחזק שלש פעמים, דיעבד כשאיננו יודעים בו שיודע הלכות שחיטה ואם אח"כ בדקנוהו ויודע כשר, וכולן ששחטו קאי על שאין מומחין ואינו לפנינו לבדקו. והחולקים סברי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין. 6. לל"ב דרבינא לכתחילה במוחזק לשחוט ולא נתעלף, דיעבד שאמר ברי שלא נתעלפתי, וכולן ששחטו קאי על שאין מוחזקין ואינו לפנינו לשאלו. והחולקים לא חיישי לעלופי.
שאלות לחזרה ושינון
א. מהו לשון הכל (5)
ב. מהו המקרה שעליו מדברת המשנה, והקושיות (6)