אאא

אחת הדילמות המורכבות והבלתי פתירות לכאורה, זו היכולת לצפות מראש תהליכים ומניעת טעויות בעקבותיהם, חוקרים רבים עסוקים בשאלה זו שנים רבות, פתרון תעלומה זו יכול להציל חיים ולמנוע קריסות מערכות כלכליות ואימפריות מפוארות מלחמות מיותרות והשקעות כזב.

אחד הדוגמאות היותר מענייניות התרחשו לפני כ-90 שנה באזור ניו אינגלנד בצפון-מזרח ארצות הברית:

ב־5 בספטמבר 1929 עלה רוג'ר בבסון, איש בעל עיניים צחקניות וזקנקן קטן, אל בימת ועידת העסקים השנתית של מסצ'וסטס. הוא היה בעליהן המוכר של חברת השקעות וחברה שניתחה מניות ודו"חות כספיים עבור משקיעים, ופרסם את הניוזלטר של אותם ימים, עלון שבו ניתח את המגמות בשוק. כמהנדס בוגר MIT היתה לו דרך ייחודית להבין את תנועות השוק: הוא יישם עליהן את חוקי ניוטון. ובאותו ערב, בנאומו על בימת הוועידה, בבסון חזר על דברים שאמר שוב ושוב במשך שנתיים, בתקווה שאולי הפעם מישהו יקשיב לו. "הקריסה מגיעה, והיא עלולה להיות נוראה... המעגל המרושע יגיע למלוא תנופתו, והתוצאה תהיה מיתון עסקי רציני. ייתכן שבמנוסת הבהלה נראה מכירות שיחרגו מכל מה שהבורסה חוותה אי פעם".

בגיל 54 לבבסון היה מוניטין מכובד, אבל הטענה הזאת שנדבק אליה, שהשוק תכף יתרסק אחרי עשור שורי, ריסקה את שמו הטוב. במקום לנסות להבין למה הוא מתעקש, וול סטריט השמיצה אותו והרגיעה את המשקיעים שמחירי המניות יישארו גבוהים, ואפילו הנשיא הרברט הובר הגיב, והבטיח שהשוק יציב. אלא ש־54 יום אחרי שבבסון נשא את התחזית שלו באותה ועידה, ב־29 באוקטובר 1929, וול סטריט עברה לנפילה חופשית, שהסתכמה בירידה של כמעט 90% מהשיא בתוך שלוש שנים וב"שפל הגדול" שבו נעלמו 13 מיליון מקומות עבודה.

בהתחלה היו כאלה שכעסו על בבסון, כאילו הוא במו פיו הביא את המיתון, אבל בחלוף הזמן הוא נהפך לגיבור: לא רק שהוא זיהה את ההתרסקות מגיעה שנתיים מראש, הוא גם הספיק לעשות התאמות בתיקי הלקוחות שלו ולהציל את כספם. הוא הפך לדוגמה למנהל השקעות מעורר השראה (מתוך כלכליסט).

יכולתו המקצועית של רוג'ר בבסון לנתח את השוק ולהזהיר מפני קריסה חמורה הצילה את חלק מלקוחותיו, ללא ספק אלו ששמעו את תחזיתו והתעלמו ממנה או צחקקו עליו, עמדו שם מרוטי שערות וייסורי מצפון על פספוס הצלתם שהייתה בידם.

כל זה נכון כאשר התוצאה להחלטה הינה ממשית , אך לעתים אנו נדרשים לקבל החלטות כאלו שאיננו נפגשים עם תוצאתם, ההחלטה בוצע אך התוצאה לא בהכרח ידועה, כאשר ידוע לנו מצפונית  שההחלטה הייתה שגויה אנו נדאג להרגיע לעצמנו את המצפון בטענות שונות, הבעיה תיווצר כאשר נפגש מול עניינו עם התוצאה ונאלץ להתבונן בה מקרוב ללא יכולת תירוצים.

בפרשת השבוע אנו פוגשים במצב זה כאשר השבטים מבינים שהם טעו בגישה אל יוסף ולא האזינו לו עת שהתחנן על נפשו ומכרו אותו, במדרגתם האישית הם הבינו שמצבם הנוכחי זוהי תוצאה ישירה לאותו מעשה, והם מכים על חטא בכך שהם טעו בביצוע המעשה של מכירת יוסף.

וכה דברי הרש"ר הירש בראשית פרק מב פסוק כא: "וכך גם כאן: זה עשרים שנה הם טוענים לעצמם, ומלמדים זכות על נפשם. עתה הם מזועזעים על - ידי היסורין ומתברר להם: אבל אשמים אנחנו, רובץ עלינו חטא שלא נתכפר, ממנו צפויים לנו סכנה ואבדון, הווה אומר: "שממה". אין להחניק את קול המצפון, אפשר לקטום את הגחלים באפר, אך גם כעבור חמישים שנה תעלה השלהבת מאליה - "אבל"! אך שקר ואשליה כל הצדקותינו".

רבים רבים במהלך ההיסטוריה היו מסכימים לשלם הון על מנת לתקן החלטות שגויות שעלו להם בחייהם ובחיי משפחתם, טעויות קטנות עם השלכות גדולות.

המורכבות הקיימת במציאות חיינו שמחד בני הנוער חשופים לגירויים רבים המפתים אותם לצאת אל מחוץ לכותל המגדרי שלהם מתוך תאווה ולא חשיבה, ומאידך המוגבלות החינוכית הקיימת אצל אנשי החינוך הן מבחינה חוקית והן מכך שחינוך אחר לא ישפיע על נפשותיהם, הצורך לחנך רק ברכות ועדינות אך עם הצבת גבולות וסמכויות ברורות, מאפשר רק למעטים להתעסק במלאכת החינוך בצורה הנכונה.

בתים רבים וטובים עומדים בפני דילמות לא פשוטות של טובת ילד האחד אל מול שאר בני המשפחה ובעיקר במחיר כבד של פגיעה בדברים קודשים להם המחוללים על ידי הבן או הבת השונים, סדר העדיפויות הן קשות עד בלתי אפשריות, והאיך נוכל לכוון לדעת האמת?!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כאשר ראובן מצטרף לחשבון הנפש של אחיו הוא מזכיר לאחיו שהוא אמר להם "אל תחטאו בילד" וכה מסביר הרש"ר הירש שם את דברי ראובן: "אל תחטאו בילד. בשלחכם יד בילד, הרי אתם חוטאים; לא האש האלהית יוקדת בקרבכם, אתם יוצאים מידי האש האלהית ונופלים בידי החטא".

קשה לנו להגדיר מתי האש הפועלת בעת שליחת יד בילד היא אש אלוקים ומתי היא אש החטא, אבל קודם מעשה של שליחת יד בילד בקבלת החלטה על המשך שהותו בבית וכדומה מומלץ להציב לעצמנו בדמיון את כל הדמויות השייכות להחלטה זו כביכול בעוד 20 שנה ולחשוב האם גם אז נצדיק בדיעבד את ההחלטה שאנו עומדים לפני קיומה או שאנו פועלים עכשיו מוך אינסטינקט של כעס ואש החטא, כי אם כן עלינו לדעת שנתחרט רבות על החלטה זו וכלל לא בטוח שנצליח לשנותה.

גם אם יצליחו לשנותה, לא ידמה יחסי הורים וילדים עם משקעים של ניתוק ומריבות ליחסי הורים ילדים שאומנם עברו פיתולי דרך וקשיים, אך אלה הפכו אותם להרמוניה משפחתית, לחיזוק וביצור הקשר הטוב שנרקם ביחסי הורים ילדים בעקבות אותם הקשיים.

ידוע אמרתו של פיתגורס הפילוסוף היווני: "תחילתו של הכעס בשיגעון וסופו בהבעת חרטה." ורבים דנו האם זה ממשפטי חוכמה או קלישאה? אומנם לפי הדברים האמורים ברש"ר הירש: "אל תחטאו בילד. בשלחכם יד בילד, הרי אתם חוטאים; לא האש האלהית יוקדת בקרבכם, אתם יוצאים מידי האש האלהית ונופלים בידי החטא", לכאורה הם הם הדברים, נמנע משיגעון החלטה פזיזה ולא נאלץ להגיע למצב חרטה!

 

הכותב הינו ראש בית המדרש "ברקאי" - חיספין וחבר אגוד ענף