אאא

דף כ

*המקרים בהגרמה. *דיני מליקה. *מפרקת ורוב בשר.

א.  המקרים בהגרמה ודינם 1. שחט שני שליש והגרים שליש, לל"ק בהא פליגי דרבנן בעו שכל השחיטה תהיה בטבעת הגדולה ולר"י רובו ככולו, ולל"ב לכו"ע כשרה כדתנן רובו כמוהו. 2. הגרים שליש ושחט שני שליש, לל"ק לכו"ע פסולה משום דבעינן שיציאת הנשמה תהיה רובה בשחיטה, ולל"ב בהא פליגי דר"י מכשיר דומיא דהכשר בחצי קנה פגום ורבנן פסלי משום דלא שחט במקום שחיטה. 3. הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, לר"ה כשירה דיציאת הנשמה בשחיטה ולר"י טריפה דבעינן רובא בשחיטה. 4. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, לר"י כשירה ולר"ה טריפה והטעמים כנ"ל, והא דמכשרינן שחיטה העשויה כמסרק איירי בכה"ג או במקום שחיטה וקמ"ל דא"צ שחיטה מפורעת. 5. שחט במקום נקב שחיטתו כשירה, ואם שחט ופגע בו נקב פליגי האם פסולה דנחשב שישראל שחט וגוי גמר או דכשר משום ששחט את כל הנמצא בבהמה.

ב.   דיני מליקה 1. במשנה, השוחט מן הצדדין כשר ובמליקה פסול, השוחט מול העורף פסול ובמליקה כשר, השוחט מן הצואר כשר ובמליקה פסול, נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה וכשר במליקה פסול בשחיטה. 2. המליקה ממול העורף שנאמר והוא יושב ממולי וכן כי פנו אלי עורף ולא פנים. 3. לבני ר"ח במליקה מחזיר את הסימנים לאחורי העורף ומולק, ופליגי האם בדווקא מחזיר או אף מחזיר, והא דאמרינן נמצא כשר בשחיטה ופסול במליקה אתי לפסול מחזיר סימנים לאחורי העורף, ודחי דסברי מוליך ומביא פסול במליקה. 4. מצות מליקה קוצץ ויורד בלא הולכה והבאה, ומפרשינן דכ"ש שהמוליך ומביא כשר. 5. מדייקינן מהמשנה שהפסול בשחיטה פסול במליקה, ואתי להו"א לעיקור סימנין או לראשו, ולמסקנא בהגרים משפוי ראשו עד למקום השחיטה. 6. אמרינן דאין עיקור סימנין בעוף, לל"ק למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה יש עיקור, ולל"ב למ"ד מה"ת אין עיקור דהכי אגמריה למשה אבל למ"ד אין שחיטה לעוף יש עיקור מכיון דילפינן מבהמה, וכן אמרינן דבמליקה אין עיקור ובשחיטה מחלוקת.

ג.    נשברה מפרקת ורוב בשר עמה הויא נבילה, והשמועות 1. מלק בסכין דינה כנבילה ומטמאה בגדים בבית הבליעה ולא מטהרין כדין טריפה שנשחטה, ודחי דהתם אינה שחיטה כלל והטעם מפני שמחליד ולאידך הוי מגולה או שדורס ולאידך מוליך ומביא במליקה כשר. 2. קשיא וכי בחטאת העוף מולק מתה דבשלמא בעולת העוף מקיים מצות הבדלה, ותירץ דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר. 3. באדם מטמא באהל, ועלי שמת בשבירת מפרקת בלבד זה משום שהיה זקן וכבד, וכן מטמאינן: אדם שנקרע כדג מגבו, ובהמה שעשאה גיסטרא, ניטל הירך וחלל שלה, ואחר התזת הראש אף דמפרכסת.

 

שאלות לחזרה ושינון

א.  המקרים בהגרמה ודינם (5)

ב.   דיני מליקה (6)

ג.    השמועות בדין נשברה מפרקת ורוב בשר (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com