אאא

בימים עברו... כולם היו מאוחדים, לא היה כלל הבדל בהצבעות. לכולם היה ברור  - מצביעים כאיש אחד ג' אחת גדולה ואין בלתה, וגם לא הייתה בלתה.

כל תלמודי התורה ומוסדות החסד והישיבות, התנהלו ע"י שלטון הג'. כולם יישרו קו עם הג' והג' החליטה שהיא ראש האותיות. לא עניין אותה פלגים שונים ולא עיירות פיתוח, לא אזורי ספר, לא בעלי תשובה ח"ו ולא תקשורת ייעודית,
את הג' עניין רק ג' וכאשר הג' התפתחה וגבהה, פתאום הרגל הקדמית שמובילה אותה התחילה לבעוט...

בתחילה הבעיטות סוג של מין הליכה מהירה... לאט אט עברה לחיפזון וריצה, ותיכף לבעיטות על הברכיים ופתאום ללא התראה מוקדמת החלו הבעיטות "בפנים".

הג' שהייתה עד אותו יום אכפתית ומכילה וכביכול דאגה לעיירות הפיתוח ולעיירות הספר, החלה לפשוט את צורתה המקורית ולשנות את עורה.

אם בתחילה קיבלו את בני יהדות המזרח לתלמודי התורה שע"י החינוך העצמאי, פתאום הגיעו "המכסות", ההבדלים בין דם-לדם. את זה מקבלים ואת זה לא מקבלים, זה בן תורה שנשמתו מהר סיני נחצבה וזה בן "בעלתשובה" שאין סיכוי שילמד עם בנינו.

"התקציבים – היחודיים" הפכו לסחר מכר, רובם ככולם נותבו אל כתובות בעלי צבע אחד. 

רבנינו נהפכו לרבנים "מטעם" (ללשון של גנאי – מהשלטון הסובייטי). רשימות ילדינו ותלמידינו היוו מטרה אחד בלבד והיא השלמת התקינה לתלמודי התורה הליטאים/החסידיים וכאשר מושגת מכסת התקן שוב אלו תלמידים סוג ב' שאין חפץ בהם.

מי שכן "זכה" להיכלל ברשימת "המיוחסים", הוריו שילמו המון מעל ומתחת לשולחן. יתרה מכך נעשה רצח תרבות שיטתית, שוב לא הושמעו שירי בית אבא, ברכת המזון נאמרה בלע"ז, התפילות בהברת הג' – הלכות שבת ומה לא...

אל הפלטפורמות שהוקמו בעיירות הפיתוח בבניינים טרומיים, אל העיירות שקמו מן העפר בדם וביזע ודמעות של אבותינו נחתו בזה אחר זה "קבוצות" של ג' רבות שדחקו אט אט את מסורת אבותינו. לעיתים הייתה בושה להיות בן עדות המזרח. 
רבים וטובים לא עלינו "שינו את שמם ואת מלבושם" את טעמם ואת אורחות חייהם.

עד שהפציע אור ממזרח. מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר אזר כארי חלציו בדמות התנועה הקדושה תנועת ש"ס. 
שנים רבות לקח "להשתחרר" מעוצמת הלפיתה של הג' ועדיין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. 

התנועה הקדושה לקחה על עצמה את גורל יהדות ספרד המעטירה. שוב נפתחו תלמודי תורה לכלל בני עדות המזרח, ללא הבדלי דם. שוב התרונן קול התפילה במקאם בייאת ובמקאם עג'ם. שוב זקפו את קומתם רבני יהדות ספרד, הוקמו בתי דין בעיירות הספר, רשת מעיין החינוך התורני "בני-יוסף", קיבלה ביטוי ביסודות תקציב המדינה, שוב הייתה כתובת לכל פונה, ולא כאסקופה הנדרסת, אלא כשווה בן שווים.

אומנם ש"ס קיבלה אז "ארבעה" מנדטים" בלבד, אבל עוצמתה והרוח שהפיחה עשו את השינוי המהותי ונתבו את כל האנרגיה שאצורה ביהדות המזרח לשגשוג ופיתוח תורני. 

לא עוד אחוזים בתוך הג', אלא הגדרה עצמית ובניה מחודשת והחזרת עטרה ליושנה, כפשוטו.

בימים אלו של בחירות סוערות, ובניית המפלגות מחדש, שוב מנסים להקטין את התנועה הקדושה שהקים מרן. מדברים על "איחוד" בראש חוצות, ולא רק מדברים על איחוד, אלא גם קובעים: "האיחוד יתבצע גם רק עם פלוני ופלוני יצורפו לאיחוד". 

וכאן הבן שואל? האם אנו שווים כבר במעמדנו? האם את כל בנותינו מקבלים לסמינרים? האם רבותינו מקובלים על הג'? או שכבר נארגן משלחת לרבני ש"ס ונשכנע אותם להסכים למהלך?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בל נשכח לרגע היכן היינו בכל הארבעים שנה שקדמה להקמתה של תנועת ש"ס, ואפילו בארבע – וחמישה מנדטים. 
כבודה של כל יהדות ספרד מונח על כף המאזניים. כבודו של מרן שהקים את התנועה הזו בדם ביזע ובדמעות, הלמאי הקימה? לשוב להיות "סמוכים על שולחן אחרים?" האם לזאת קיווינו?

מחיקת הזהות האישית במעטה של "אחדות" חמורה שבעתיים, שזה בא בהסכמה, כביכול.

בפרשות השבוע אנו קוראים המון על שבטי י-ה עדות לישראל. שאנו הולכים בגאווה בראש תנועתנו, אנו לא מזלזלים באחר, אנו מגדירים את עצמנו שווים בן שווים. שבט ראובן לבד, שבט שמעון לבד וכל אחד ורבניו, וכבוד המסורת השורשית שלו.

ראוי לנו לדבר בקול צלול וברור. שיתוף פעולה - כן וכן, התמזגות לתוך ולהפוך שוב לאחוז מתוך - ללללללאאאא ולא!!!!

נאחד את כוחותינו בתוכנו נפעל כולנו למען מרן ונדע, כי המלחמה הפעם על מסורת אבותינו ונשיג את הישגנו בזכות ולא בחסד.