אאא

לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו(מגילת אסתר ט' כב')

הגמרא במסכת מגילה( ז ע"א) לומדת מהפסוק ומשלוח מנות איש לרעהו כי לצורך קיום מצוות משלוח מנות יש לתת לפחות שתי מנות לאדם אחד וזאת מתוך האמור בפסוק "מנות" בלשון רבים "לרעהו" בלשון יחיד. דין הגמרא נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סימן תרצ"ה סעיף ד )

נחלקו הפוסקים מה הדין במקרה בו אדם שלח לחברו משלוח מנות, אבל חברו אינו מעוניין לקבל את המשלוח. הרמ"א (או"ח סי' תרצ"ה) פסק כי השולח יצא ידי חובת משלוח מנות אבל הפרי חדש חולק וסובר שהשולח לא קיים את המצווה.

ומבאר החתם סופר שהרמ"א והפרי חדש נחלקו מהו גדר הדין של משלוח מנות, האם מטרת המצווה היא שיהיה לכל אדם אוכל בכדי לקיים את מצוות סעודת פורים ולכן יש לשלוח מנות הראויות למאכל, או שמא מטרת המצווה היא להרבות אהבה ואחווה (כנגד דברי המן שאמר על ישראל כי ישנו עם אחד מפוזר ומפורד).

כהצד הראשון שמטרת המצווה היא שיהיה לכל אחד די מזון לסעודת פורים סובר התרומת הדשן שנשאל האם ניתן לקיים את מצוות משלוח מנות על ידי נתינת מתנות שאינן מיני מזון והשיב התרומת הדשן שלכאורה לא ניתן לצאת ידי חובת המצווה בנתינת מתנות אלא צריך לתת דווקא מיני מזון.

כראיה לדבריו מביא התרומת הדשן את דברי הגמרא (מגלה ז ע"ב)  שאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין כדי לקיים את מצוות משלוח מנות היו מחליפים ביניהם את מאכלי סעודת הפורים שלהם באופן שכל אחד היה נותן לשני את מה שהוא הכין עבור סעודת פורים וממילא מוכח כי מצוות משלוח מנות מטרתה היא שיהיה לכל אדם די מזון לקיום מצוות סעודת פורים.

אבל רבי שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי סובר כי באמצעות המשלוח מנות אנו מרבים אהבה ואחווה כנגד מה שנאמר ישנו עם מפוזר ומפורד.

על פי האמור מבאר החתם סופר כי הרמ"א סובר כדעת המנות הלוי שטעם מצוות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ואחווה וממילא בעצם מעשה שליחת המתנות לחברו האהבה מתרבה ולכן אין כל נפקא מינא אם חברו ניאות לקבל את משלוח המנות או לאו, בכל מקרה השולח קיים את המצווה.

אבל הפרי חדש סובר כדעת התרומת הדשן שטעם מצוות משלוח מנות הוא כדי שיהיה לכל אחד אפשרות לקיים את מצוות סעודת פורים וממילא אם חברו לא ניאות לקבל את משלוח המנות אזי לא נתקיים טעם המצווה והשולח לא יצא ידי חובת המצווה.

חידוש ב"ח שניתן לקיים משלוח מנות בעצם הסעודה

הגמרא (מגילה ז ע"ב) מביאה כי אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין החליפו את סעודתם אחד עם השני. רש"י מבאר כי ההחלפה לא התבצעה באותה השנה, אלא בשנה הראשונה אביי בר אבין נתן לר' חנינא ובשנה שלאחר מכן ר' חנינא נתן לאביי בר אבין.

אבל הר"ן מפרש את הסוגיא כפשוטה שבאותה השנה אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין החליפו אחד עם השני את מאכלי הסעודה שהם הכינו.

הקשה הב"ח (סי' תרצ"ה)  כיצד לפירוש רש"י אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין קיימו את מצוות משלוח מנות, התינח שנותן המתנה קיים מפני שנתן לחברו, אך השני שלא החזיר באותה השנה אלא בשנה שלאחר מכן כיצד יצא ידי חובה בשנה הראשונה?

מבאר הב"ח כי לשיטת רש"י טעם מצוות משלוח מנות הוא כדי שיהא שש ושמח עם אוהביו ורעיו וכדי שישכין ביניהם אחווה ורעות ולכן אם אחד סועד עם חברו מתרבה ביניהם האהבה והאחווה וממילא שניהם מקיימים בכך מצוות משלוח מנות ונפטרים הם משליחת מנות אחד לשני שהרי העיקר הוא להרבות אהבה ואחווה.

ומבאר הב"ח כי אליבא דשיטת רש"י דין זה נלמד מדברי הגמרא שבשנה אחת אביי בר אבין שלח לר' חנינא את סעודתו ובשנה השנייה ר' חנינא שלח לאביי בר אבין ובכל זאת בכל שנה שניהם קיימו את מצוות משלוח מנות.

אבל הר"ן שמבאר את דברי הגמרא כי אביי בר אבין ור' חנינא החליפו מנות זה עם זה באותה השנה בהכרח יש לומר כי לשיטתו טעם מצוות משלוח מנות הוא כדי שיהיה לכל אדם די צורכו לקיום סעודת פורים וממילא ברור הוא כי עצם הסעודה המשותפת אין בה כדי לקיים את מצוות משלוח מנות אלא המצווה מתקיימת רק כאשר האחד נותן לשני את צורכי הסעודה.

(אומנם מכין הסעודה והמארח את חברו לסעוד עימו ייתכן שמקיים את מצוות משלוח מנות משום שהוא נותן לחברו את צורכי הסעודה, אבל המתארח אינו יוצא ידי חובת המצווה למרות שמתרבה ביניהם האחווה והרעות.

מצוות משלוח מנות במילי דבדיחותא בשירה זימרה וכדו'

מתוך הדברים עולה כי לשיטת המנות הלוי והב"ח שמטרת מצוות משלוח מנות היא להרבות אהבה ואחווה ייתכן לחדש כי גם המספר לחברו מילי דבדיחותא או השר ומזמר לחברו את שערב לאוזנו, יכול הוא לצאת בכך ידי חובת המצווה מפני שמרבה בזה אהבה ואחווה ביניהם.

כראיה לדבר ניתן להביא את ביאור החתם סופר לעיל בשיטת הרמ"א  כי אם שלח לחברו משלוח מנות וחברו אינו רוצה לקבל את משלוח המנות הרי השולח יצא ידי חובת המצווה.

וביאר החתם סופר כי הרמ"א קאי בשיטת המנות הלוי שטעם מצוות משלוח מנות הוא בכדי להרבות אהבה ואחווה וממילא די בזה שהחבר יודע כי השולח אוהבו ורוצה לתת לו מתנות ומזון  ולא צריך שהמנות יגיעו לידיו ממש.

ואם כן לכאורה גם אם מרבה ביניהם אהבה ואחווה בדרכים אחרות וכגון שמספר מילי דבדיחותא או ששר ומנגן לפניו וכדו' אזי גם יוכל לקיים את מצוות משלוח מנות בזה.

אך לכאורה להלכה אין נראה שבמילי דבדיחותא וכדו' יוכל לצאת ידי חובת המצווה מפני שכבר פסק השו"ע (או"ח סי' תרצ"ה) שאת מצוות משלוח מנות מקיימים דווקא במנות אוכל ולא בדברים אחרים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עוד ניתן לומר כי גם המשנה"ב סובר כי לשיטת הרמ"א  מצוות משלוח מנות היא דווקא במנות אוכל ולא כביאור החתם סופר, והראיה מדברי הרמ"א באו"ח שאם שלח לחברו מנות, וחברו מוחל לו אזי השולח קיים את מצוות משלוח מנות.  וביאר המשנה"ב כי כוונת הרמ"א במילים מוחל לו היא שחברו אמר לו הריני כאילו התקבלתי ממך.

ולכאורה אם נלמד כביאור החתם סופר שדי להרבות באהבה ואחווה כדי לקיים את מצוות משלוח מנות, אזי אם כך מדוע המקבל את משלוח מנות צריך לומר לנותן  הריני כאילו התקבלתי ממך, והרי מצוות משלוח מנות מתקיימת גם בעצם הידיעה שהשולח הוא אוהבו ורצה לתת לו מתנות.

אלא נראה כי המשנה"ב מפרש את דברי הרמ"א שמצוות משלוח מנות היא שיהיה לכל אחד די מזון לסעודת פורים ואם המקבל אומר הריני כאילו התקבלתי ממך ואין לי צורך במשלוח מנות אזי השולח קיים את המצווה מפני שדאג ועשה כל שביכולתו כדי  שלחברו יהיה די הצורך לסעודת פורים.

וממילא לכאורה גם להבנת המשנה"ב לא יהיה ניתן לקיים את מצוות משלוח מנות על ידי מילי דבדיחותא או באמצעות זמר ניגון וכדומה. 

הדברים נכתבו לעיון ופלפול ואין בהם הוראת הלכה למעשה.

לתגובות stern1416@gmail.com