אאא

א. מקור הדין

המשנה (בבא קמא לא ע"ב) עוסקת באופני נזק שונים שנגרמו בעת עשיית שימוש ברשות הרבים.

"זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך"

בגמרא (ב"ק לב ע"א) מבואר כי הפטור במקרה הראשון של המשנה אינו נובע רק מהנימוק שלבעל החבית ולבעל הקורה קיימת זכות ורשות ללכת ברשות הרבים, אלא הפטור נובע גם מהעובדה שבעל החבית תרם להתגברות עוצמת המפגש שבין הקורה לחבית, באופן שהליכתו עם החבית לקראת בעל הקורה גרמה גם היא להטחת החבית בקורה וממילא התרומה לנזק הייתה דואלית, גם בעל הקורה פגע עם קורתו בחבית וגם בעל החבית פגע עם חביתו בקורה.

תוס' (ד"ה תרוויהו) הקשו, לאור הסבר הגמרא שסיבת הפטור היא משום שגם בעל החבית היה שותף בהתרחשות הנזק באמצעות הטחת החבית בקורה, אזי אם כך מדוע המשנה נימקה את סיבת הפטור בכך שלשניהם רשות ללכת ברשות הרבים והרי לכאורה גם אם אין לשניהם רשות ללכת הפטור עדיין יחול משום שהנזק התרחש בהשתתפות פעילה גם של בעל החבית וגם של בעל הקורה ביחד.

תוס' מתרצים כי ברור שהזכות לעשות שימוש ברשות הרבים איננה כוללת גם זכות להזיק וממילא ברור כי אם ההולך ברשות הרבים ינהג שלא כדין הרי שהוא יישא באחריות נזיקית, אלא שהמשנה בדבריה "שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך" מציינת כי למרות שגם בעל החבית היה שותף לביצוע הנזק שהרי גם בעל החבית הלך לקראת בעל הקורה, בכל זאת הפטור איננו מוחלט ונדרש התקיימותו של  התנאי ששניהם נהגו ברשות, אבל אם בעל הקורה הלך מהר בניגוד למותר או למקובל, אזי ברור שהוא יישא באחריות הנזיקית וזאת למרות שגם בעל החבית תרם להתרחשות הנזק. 

דין זה נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שעט סעי' א) "שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ופגעו זה בזה ונשברה חבית בקורה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך".

ובסמ"ע (סע"ק א) כתב "ודוקא שסייע בעל החבית בשבירתה שדרך הליכתו הטיח חביתו בקורה, אבל אם עמד בעל החבית ובעל הקורה בא בקורתו ושברה חייב".

ב. הקדמי עצר באופן פתאומי

לאור המבואר לעיל כי עצם הזכות לעשיית שימוש ברשות הרבים איננה מקנה זכות להזיק, וכי הפטור במקרה הנזק הראשון של המשנה נובע גם מהעובדה שבעל החבית הלך לקראת בעל הקורה והיה שותף לביצוע הנזק, יש לבחון מה הדין במקרה בו הנזק התרחש במקרה שאחד הלך אחרי חברו ונגרם נזק בגין עצירה פתאומית של ההולך הראשון.

" היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון, נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה (משום שככל הנראה בעל החבית הלך מהר יותר והזיק את עצמו בקורה עפ"י רש"י) ואם עמד בעל הקורה חייב (מפני שפשע בעמידתו באמצע רשות הרבים) ואם אמר לבעל החבית עמוד, פטור"

מקרה נוסף עוסק בסיטואציה דומה למקרה הקודם אך בשינוי זהות המזיק והניזק "היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה חייב (בעל הקורה  שככל הנראה הלך מהר מידי ולא שמר מרחק) ואם עמד בעל חבית פטור, ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב (בעל הקורה)"

הקשו הראשונים (נימוקי יוסף, תורי"ד) מדוע במקרה שבו ההולך הראשון עצר בפתאומית וללא שהוא מזהיר את ההולך מאחור, העוצר (הראשון) נושא באחריות נזיקית והרי לכאורה לדעת שמואל הסובר (ב"ק כח ע"ב) שכל תקלה ברשות הרבים מוגדרת כבור ואפילו אם לא הפקירה אזי יש לפטור את הראשון מטעם הפטור על נזקי כלים בבור.

מתרצים הראשונים כי האדם עצמו יכול לקבל דין מזיק כבור רק במקרה שלאחר הנפילה הוא אינו שולט בעצמו מחמת הנפילה, אבל במקרה בו הראשון עצר בפתאומיות והוא שולט בסיטואציה או שהיה יכול להזהיר את ההולך אחריו אין חל על העוצר דין מזיק בור אלא הוא ממשיך להיות מוגדר כאדם המזיק אשר נושא באחריות נזיקית מלאה.

דין המשנה נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שעט סעי' ב – ג) באופן המבחין בין עצירה המותרת לבין עצירה שאיננה ברשות וכן ביחס לאזהרת העוצר את ההולכים אחריו.

"היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב, ואם עמד בעל החבית לנוח פטור, ואם הזהיר לבעל הקורה שיעמוד חייב, ואם עמד לתקן משאו חייב בעל הקורה אע"פ שלא הזהירו בעל החבית..."

ג. עצירה פתאומית ולחיצה על דוושת הבלמים המדליקה אור אזהרה אחורי

לאור האמור ניתן לטעון כי מאחר ולחיצה על דוושת הבלמים ברכב מדליקה אור אזהרה אחורי, הרי שגם בעת עצירה פתאומית ככל והנהג האחורי שומר על כללי התנועה והמרחק, יש בידו לעצור את רכבו ולמנוע תאונה וגרימת נזק וממילא אין להטיל על נהג הראשון חבות נזיקית. עוד יש לציין כי גם אם אזהרת האור האחורי יכולה להיחשב כאזהרה מספיקה, ברור שיש לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו ביחס לעצירת הראשון וביחס לאופן נהיגת הנהג השני.