שוב בחירות לכנסת, רשימות וספקולציות שמות ומתמודדים. בחיים האמיתיים כולנו מתמודדים, אבל שם חשוב לזכור לבחור באמונה פשוטה. להתחבר לתורה הקדושה. החג הקדוש הזה מזכיר לנו בכל שנה, שאנחנו הנבחרים האמיתיים, השם בחר בנו ונתן לנו את התורה באהבה, "אתה בחרתנו מכל העמים.. אהבת אותנו ורצית בנו". אתה בחרתנו אבא וגם אנחנו בוחרים בך, בכל רגע ובכל נשימה מחדש.
במתן תורה זכינו ל"אתה הורית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". היתה פה ראייה חושית, כמו שכותב הרמב"ם שבמעמד הר סיני הסתלקו כל הספיקות, כל החששות, לא היתה מציאות של ספק יותר. והתבטלו כל ההרהורים. הדיבר הראשון נאמר מפי הגבורה "אנוכי ה' אלוקיך... לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". אחרי כן עם ישראל אומר למשה רבינו, דבר אתה איתנו, מרוב פחדם יצאה נשמתם ב"אחד". מדוע מלכתחילה לא נמסרה התורה דרך משה רבינו? למה היינו צריכים לשמוע "אנוכי ה' אלוקיך" מפי הגבורה עד שיצאה הנשמה?
מסופר על הבעל שם ממיכלשטאט, מגיל קטן היה גאון עצום. הפריץ ששמע על ילד הפלא, רצה לבחון אותו והזמין אותו להגיע לבד לטירה. לפני בואו, הורה הפריץ לכל עובדי הטירה להיסגר בחדרים שלהם להגיף את התריסים שלא תשתקף שום דמות בחלונות ולהיות בדממה. הוא עצמו הציץ מבין הווילונות הכבדים שבלשכתו. בשעה המיועדת. הגיע ילד יהודי כבן שבע, לבוש בגדי שבת, פוסע לאטו, מביט מסביב, אין נפש חיה. הוא נושא את הראש למעלה, וברגע אחד מתחיל לצעוד קדימה. הפריץ חייך לעצמו ויודע כי אם הילד חושב שהוא ימצא מישהו במסדרונות הוא עתיד להתאכזב. אחרי רגע קט, החיוך נמחה מעל פניו, כשהוא שומע נקישות בדלת. הפריץ ניגש לפתוח וילד הפלא קד קידה עמוקה, הכובע בידו, כיפה מכסה את ראשו, והוא ניצח!
"איך ידעת איפה אני? איך הצלחת לגלות איפה הלשכה?" שאל הפריץ והילד משיב "תיארתי לעצמי שבטירה גדולה יש הרבה מאוד משרתים. אך כשראיתי שהכל שומם, הבנתי שהפריץ ציווה על כולם להסתתר כדי לבחון אותי, והסקתי שבוודאי הוד מעלתו צופה בי ממקום מסתור. הסתכלתי וסקרתי את הטירה. רק בחלון אחד היו התריסים פתוחים, והוילונות מתוחים, ואז הבנתי שהפריץ מתבונן מהתפר שבין הווילונות". הפריץ בהלם והילד ממשיך ואומר "כל שנותר לי הוא רק לאתר את הקומה והחדר והגעתי, פשוט כך". אומר לו הפריץ- "ואם לא הייתי מצווה על כולם להסתתר ולא הייתי עומד בחלון?" עונה לו הילד- "הייתי שואל משרת היכן אתה". הפריץ מקשה ושואל – "ואם הוא היה אומר לך מקום אחד ואחרים מקום אחר?" והילד משיב – "הייתי הולך על פי הרוב, כמו שנאמר בתורה שלנו 'אחרי רבים להטות'". לתשובה הזאת ציפה הפריץ ואמר לו, "אם ככה, הנוצרים הרוב ואתם המיעוט, תצטרף אלינו, אאמץ אותך כבן ואדאג לכל מחסורך והשכלתך, תלמד באוניברסיטאות, תהיה מדען גדול". ויען ילד הפלא- "אדוני הפריץ, אם לא היתה לי ברירה הייתי הולך אחרי הרוב, אבל עכשיו, אחרי שראיתי אותך אם יבואו כל המשרתים ויספרו לי שאתה נמצא בחדר אחר- אני אתעלם כי ראיתי אותך, ואני כבר יודע". איזו חוכמה יהודית.
הקב"ה נגלה אלינו במתן תורה "אנוכי ה' אלוקיך", נטע בתוכנו חיי עולם. בכל אחד ואחת מאתנו נטע את הידיעה הברורה. עכשיו יכולים כל באי עולם, כל השיטות, וכל התיאוריות לנסות להטעות אותנו, אבל אנחנו יודעים את האמת, וזה משל לחיים. כל אחד מאתנו הוא ילד פלא של הקב"ה, חיבור של גוף ונשמה שזיכה אותנו המפליא לעשות. וקיבלנו חיים כדי לגלות בתוך כל הניסיונות- את הא-ל המסתתר, שמציץ עלינו מבין החרכים.
"וכל העם שמעו את הקולות" כי רצה הקב"ה לבנות בנו יסודות חזקים של אמונה פשוטה, כדי שנעמוד במשך כל המעברים של הדורות, ונזכור תמיד כי כל מסתרי הפנים, הניסיונות, הייסורים של כל אחד וגם שלנו כעם ישראל, כולם מגיעים כאשר חרוט לנו במחשבה, בלב ובגוף, "אין עוד מלבדו" וזה אפשרי רק אחרי מעמד נשגב שכזה שבו השם מדבר אלינו מתוך האש ונותן לנו כוח לדורות. לכן התורה מזהירה אותנו "הישמר פן תשכח יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב". חייבים לזכור ואסור לשכוח את מתן תורה שהוריד הארה עצומה- תורה, שכינה, אמונה.
אז גם כאשר עכשיו אנחנו עסוקים ברשימות של מצרכי החלב, במתכונים ואביזרים לעריכת השולחן, נתכונן גם לתפילות ולשפע האור העצום של היום הזה – אמונה ואמון. נתפלל ונתחנן שנזכה לאמונה הפשוטה העצומה הזו לדעת את השם בכל המצבים שאנחנו עוברים, ויהיה בנו האמון באבא שבשמיים, ונתחבר לכך שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים. הכל בהשגחה פרטית מדויקת, בהשגחה עליונה והכל לטובתנו, גם כאשר נראה לנו שזה סבל או לרעתנו. וכמו שהתורה נצחית גם קבלת התורה היא נצחית ונזכה כולנו להארות שיורדות עלינו מן השמיים בחג הזה.
מרצה ומטפלת בפסיכותרפיה אינטגרטיבית, בגישת התחברות - כלים של אמונה לכל תחומי החיים.
