אאא

א.      מקור הדין

הגמרא במסכת גיטין (כא ע"ב) מביאה את דברי המשנה העוסקת בתוקפו של גט הניתן לזיוף מבלי שתיוותר עדות בדבר שינויי הניסוח והמחיקות שהתבצעו בשטר הגט. "אין כותבין לא הנייר המחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין"

מדברי המשנה עולה כי לדעת תנא קמא יש לכתוב גט רק באופן שלא ניתן לזייף אותו מפני שחוששים שמא ייכתב בשטר הגירושין איזה תנאי לתחולתו אשר עשוי להימחק מבלי שניתן יהיה לדעת כי תוקף הגט תלוי בהתקיימותו של התנאי שנמחק.

האפשרות לזייף את הגט עלולה ליצור מצבים בהם הגט יוצג כראיה לגירושים, כאשר למעשה הגט לא נכנס לתוקפו מפני שלא התקיימו מלוא תנאיו שנמחקו ממנו. 

חכמים חולקים על תנא קמא וסוברים כי אין לחשוש שמא הגט הכיל תנאי תחולה שנמחקו ממנו ומבלי להתקיים, שכן עדי המסירה של הגט אשר נוכחים בעת הגירושין יכולים להעיד כי הגט המקורי לפנינו ומבלי שהוא עבר מחיקה או זיוף כלשהו.

הגמרא בהמשך הסוגיא (כב ע"ב) מבארת כי מחלוקת תנא קמא וחכמים בעניין תוקפו של גט הניתן לזיוף, תלויה וקשורה במחלוקת של רבי מאיר ורבי אלעזר אלו עדים חיוניים לחלות הגט: רבי אליעזר סובר שעדי מסירה כרתי, הכוונה שהעדים הנוכחים בעת מסירת הגט הם היוצרים את תוקף הגט ובלעדיהם מסירת הגט איננה יוצרת חלות גירושין.

רבי מאיר סובר שעדי חתימה כרתי, הכוונה שהעדים החתומים על הגט הם החיוניים והם היוצרים את חלות הגט, וממילא בעת שהגט מוצג לראיה, די באימות חתימת העדים על ידי מי שמכיר את חתימתם כדי לקבוע כי הגט אכן כשר ותקף.

לאור מחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר מבארת הגמרא כי חכמים המכשירים גט שניתן לזייפו סוברים שעדי המסירה הם היוצרים את חלות הגירושין, וממילא באם הגט יוצג לראיה על הגירושין, הרי שעדי המסירה יזומנו בפני בית הדין לעדות, האם הגט שהוצג הינו מקורי או שמא הוא עבר שינוי וזיוף, ולכן גם גט שנכתב באופן שניתן לזייפו כשר.

לעומת זאת תנא קמא במשנה סובר שעדי החתימה על הגט הם היוצרים את חלותו, וממילא אם הגט יוצג לראיה, די בעדות כי פלוני ופלוני חתמו בעבר על הגט והחתימה היא אכן של אותם פלוני ופלוני כדי לקבל את הגט כראיה לגירושין, אך גם ברור כי אימות חתימת העדים אין בה כדי להעיד על שלמות הגט ועל העובדה כי לא נעשו בו שינויים ומחיקות, ולכן אין לכתוב גט באופן שניתן לזייפו.

ב.       הדין בשטרות הלוואה

בהמשך הסוגיא (כב ע"ב) מביאה הגמרא את מחלוקת האמוראים רבי אלעזר ורבי יוחנן בהבנת שיטת רבי אלעזר (התנא) לעניין כשרותם ותוקפם של שאר שטרות שנכתבו על נייר שניתן לבצע בו זיוף, וכגון שטר חוב שנכתב באופן שיכול להזדייף.

רבי אלעזר (האמורא) סבר כי רבי אלעזר (התנא) מכשיר גט הניתן להזדייף באמצעות עדותם של עדי המסירה, רק באם הגט מוצג לראיה מיד או זמן קצר לאחר שהוא ניתן, שכן עם חולף זמן רב קיים חשש שעדי המסירה ישכחו פרטים שהיו כתובים בגט וממילא יש לפסול במקרה כזה גט שנכתב באופן הניתן לזיוף.

אבל בשאר שטרות כגון שטר חוב הניתן להזדייף הרי שהוא פסול ולא ניתן לגבות באמצעותו שכן נאמר על שטר שאינו גט "ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים" (ירמיה לב יד), ולכן יש לוודא כי השטר יכול להתקיים זמן רב מבלי שיווצרו בו שינויים טבעיים או התערבות של זיוף.

לעניין ההבדל שבין גט לשאר שטרות ביאר רש"י (ד"ה לבאר) כי שאר שטרות מתוקף מהותם ועניינם עומדים הם לראיה או לגביה לתקופות זמן ארוכות, לעומת גט שפעמים עושים בו שימוש בתקופת זמן קצרה שלאחריה הגט כבר איננו נדרש, ומשכך בשאר שטרות חשש הזיוף על פני תקופת הזמן גדל, וכן גם לא ניתן להסתמך על עדי המסירה אשר יכולים לשכוח את פרטי השטר.

הרמב"ן (ד"ה אבל ) (ובדומה לדבריו כתבו התוס') ביאר כי גזירת הכתוב שנאמרה בשטרות "למען יעמדו ימים רבים" מחייבת שהשטר יוכל להתקיים למשך זמן רב וזאת גם במקרה שהשטר נועד רק לימים מועטים, וכן גם במקרה בו עדי מסירת השטר זוכרים את תוכן השטר ופרטיו, משום שהתקיימות השטר לימים רבים היא תנאי יסוד בדיני שטרות, וממילא שטר שניתן לזייפו אינו יכול להיות מוגדר כשטר העומד לימים רבים ולכן הוא פסול.

רבי יוחנן כאמור לעיל, חולק על רבי אלעזר וסובר כי דברי הפסוק "למען יעמדו ימים רבים" משמשים רק כהמלצה בעלמא ואין בהם דין מחייב.

תוס' (ד"ה אבל) בביאורם השני כתבו כי לשיטת רבי יוחנן קיים הבדל מהותי בין גט לשאר שטרות וזאת משום שבדרך כלל הגט אינו מכיל פרטים רבים, לעומת שאר שטרות שמתוקף מהותם מכילים פרטים רבים והבנות שונות שבין צדדי השטר, ולכן ביחס לגט ניתן להסתמך על עדי המסירה שיזכרו את פרטי הגט וידעו לקבוע האם נעשה בו שינוי או זיוף, לעומת שאר שטרות שיש בהם פירוט רב וקיימת סבירות כי עדי המסירה יתקשו לזכור את מכלול הפרטים במדויק וממילא הם יתקשו גם להצביע על זיוף בשטר.

לאור האמור מבארים תוס' כי רבי יוחנן סובר שהפסוק ממליץ לכתוב שטר חוב באופן שלא ניתן יהיה לזייפו וזאת משום שעדי המסירה יתקשו לזכור פרטים רבים וממילא שטר שניתן לזייפו יהיה פסול ולא ניתן יהיה לגבות באמצעותו את דמי החוב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ג.       פסק השו"ע והנפקויות העולות להלכה

להלכה פסק השו"ע (חו"מ סי' מב סעי' א) "אין כותבין שטר חוב על דבר שיכול להזדייף ואם כתבו עליו פסול אפילו לגבות בו לאלתר"

בפתחי חושן (ח"י פ"ה סע"ק ג) כתב כי לאור פסק השו"ע, לכאורה יש לפסול צילום של שטר חוב במכונת צילום, שכן ניתן לבצע בו זיופים וכמו כן, יש לפסול שטר חוב שנשלח בפקס מהטעם שניתן לבצע בו זיופים ושינויים וממילא לא ניתן יהיה לגבות באמצעותם את דמי החוב מהלווה או מהחייב.

כך גם שטר חוב בן יותר מעמוד אחד, וכן הסכמים המטילים חבויות אשר כתובים על פני מספר עמודים, קיים בהם חשש זיוף באחד מהעמודים, ולכן יש להקפיד כי הצדדים וכן עדי השטר יחתמו חתימה מלאה על כל עמוד בפני עצמו ולא רק בסופו של ההסכם.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה.

לתגובות stern1416@gmail.com