אאא

פרק חמישי – הנהנה מן ההקדש

דף יט

*פסוקי חיוב מעילה. *הנאה מהקדש.

א.  דרשות הפסוקים בחיוב מעילה 1. נפש משמע יחיד נשיא וכה''ג, וקמ''ל אפילו שנמשח בשמן המשחה ואיננו זר. 2. כי תמעול, מעילה זוהי כדאשכחן במעל של סוטה וע''ז. 3. גז''ש חטא מתרומה ילפינן פגם ונהנה, מי שפגם נהנה, בדבר שפגם נהנה, פגימתו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו. 4. צירוף אכילה והנאה שלו ושל חבירו ואפילו לזמן מרובה, והשלים אכילתו לאחר שלש שנים והוציא מקדש לקודש שנאמר תמעול מ''מ. 5. ההיקש לסוטה אע''ג דלא פגם, לע''ז דסבר שיש בו פגם בעינן שיפגום, ולתרומה למעט מזיק דבר שראוי לאכילה.

ב.    המקרים בהנאה מהקדש 1. דבר שאין בו פגם כגון טבעת עד שיהנה שו''פ, דבר שיש בו פגם כגון קרדום עד שיפגום כגון בקרדום, ובגד שנפגם רק לזמן מרובה לר''ע עד שיפגום ולחכמים סגי בנהנה שו''פ. 2. לקח קדשים, לר''ש מעל כשהוציא ולר''י כשנזרק הדם. 3. צריך שיהנה בשו''פ ויפגום בשו''פ בדבר אחד. 4. אין מועלין אחר מועל לת''ק, חוץ מבהמה מיתורא באיל האשם שנאמר במעילה, לר''נ אף כלי שרת בק''ו שמקדש אחרים, ולרבי אף בכל דבר שאין בו פדיון ומוסיף עצים וקדשי מזבח תמימין שהוממו ושחטן דקסבר יקברו ואין להם פדיון. 5. גזבר שנטל אבן או פרוטה של הקדש לא מעל, נתנה לחבירו מעל כיון שהוציאה לחולין, ואם נתן לבלן אף שלא רחץ מעל כיון שנותן לו רשות לרחוץ. 6. בנה אבן של הקדש כיון ששינה מעל, ובנתן על פי ארובה מעל רק אם דר תחתיה. 7. הדר בבית הקדש מעל כיון דבית נחשב כתלוש או בהקדישו ולבסוף בנאו, והדר בבית של מערה בכל גווני לא מעל.

הדרן עלך פרק חמישי דמעילה!

 

שאלות לחזרה ושינון

א. דרשות הפסוקים בחיוב מעילה (5)

ב. המקרים בהנאה מהקדש (7)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com