בדף היומי, מסכת שבועות דף מ"ו, מספרת הגמרא על אדם שאמר: "איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא" – "אלך ואהרוג את הדקל של פלוני". לשון זו מעוררת תמיהה: כיצד ניתן "להרוג" עץ?
רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק, פרשת נצבים) מבאר שזהו אחד מן המקומות שבהם חז"ל רומזים לכך שגם לצמחים יש חיות, כלומר – חיים. הוא מביא לכך ראיות ממקומות נוספים: "מהיכן ירק זה חי?" (בבא מציעא קיח, ב) וכן: "אם יכול לחיות" (ערלה פ"א מ"ג).
בעולם התורה, מושג ה"חיים" משויך לבני אדם, לבעלי חיים וגם – במובלע – לצומח. בפסוק (דברים ל, ט): "וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ: בִּפְרִי בִטְנְךָ (בני אדם), וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ (בעלי חיים), וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ (צמחים)" – מבורכים שלושת סוגי החיים יחד.
אך ראוי לשים לב להבדל: בעוד התורה מדברת לפי מה שנראה לעין, חכמים מגלים גם את הנסתר. לכן בלשון התורה רק בני אדם ובעלי חיים מוגדרים כחיים, ואילו בלשון חז"ל גם הצומח נחשב חי – חיות פנימית, סמויה מהעין.
הדברים מקבלים עומק נוסף באגדה ובקבלה: ב"פרקי דרבי אליעזר" נאמר שכאשר כורתים עץ – קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, אף שאינו נשמע באוזן. מושג זה – של קול פנימי לצומח – מצא את דרכו גם למחקר המודרני.
בשנת 1966, קליב בקסטר, מומחה אמריקאי לפוליגרף, ערך ניסוי בו חיבר מכשיר פוליגרף לעץ הדרקון, וגילה תגובות דמויות רגש אנושי. העץ "התרגש" כשהושקה במים, ונראה כי הבחין בין כוונות אמיתיות לבין כוונות מזויפות.
גם מרסל פוגל, חוקר מחברת IBM, דיווח שתלמידו גילה כי עלים שזכו לתשומת לב – נשארו רעננים, ולעומתם – עלים שהתעלמו מהם קמלו. חוקר סיני אחר פיתח מערכת לבדיקת תגובת צמחים למוזיקה, וגילה שגם לצלילים יש השפעה על חיות הצמח.
חז"ל כבר רמזו לעדינותו של עולם הצומח: במסכת כריתות (ו, א) נאמר: "כשהוא שוחק – אומר: דק היטב, דק היטב, שהקול יפה לבשמים." – יש השפעה לרגישות הצליל, גם בעולם הבושם שמופק מן הצומח.
וכאן המקום לציין לרבי נחמן מברסלב זי"ע בדבריו הידועים:
"דע, שכל רועה ורועה – יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם. כי כל בהמה ובהמה – יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאוכלו. ולפי העשבים והמקום – כן יש לו ניגון. כי כל עשב ועשב – יש לו שירה שאומר. וזהו בחינת 'פרק שירה'. ומשירת העשבים – נעשה ניגון של הרועה."
0 תגובות