הוא לא ברח לרחוב. גם לא למסכים. הוא פשוט כבה מבפנים.
במבט מבחוץ - הוא היה הילד המושלם.
מתפלל, יושב בכיתה, משתדל להחזיק ראש.
אבל עמוק בפנים - היה שם שקט. מהסוג הריק.
“הרגשנו שהוא כמו צמח,” משתפת אימו של אחד התלמידים בישיבת ‘בית השם’. “הוא היה במסגרת, אבל הוא לא היה באמת שם. חוזר עם ספרים בתיק, אבל בלי שום חוויה, בלי שום ניצוץ.”
ואז הגיע רגע ההכרה.
זה לא שהוא נושר. זה לא שהוא נורא.
הוא פשוט לא מוצא את עצמו במקום שבו מצפים ממנו רק לשבת יום שלם וללמוד גמרא.
לא כל ילד בנוי לזה.
חלקם חושבים דרך הידיים, דרך הקול, דרך הצילום. חלקם צריכים יותר תנועה. יותר מעשה.
אבל המערכת, לפעמים לא יודעת לתת לזה מקום.
ואז? הילד הזה נראה שייך – אבל מרגיש מיותר.
כאן נכנסת לתמונה ישיבת "בית השם".
היא לא הוקמה לנוער נושר.
היא הוקמה לנוער שחייב שמישהו יראה אותו כמו שהוא באמת.
לא דרך ההישגים. לא דרך המשמעת.
אלא דרך הנשמה.
מאיר, תלמיד בישיבת בית השם מעיד:
“אמרו לי בישיבה: ‘אנחנו לא מחפשים לתקן אותך.
אתה לא שבור.
אנחנו פשוט רוצים שתהיה אתה — אבל בגדול’.
ופתאום, לראשונה בחיים, הרגשתי שזה באמת אפשרי.”
מה קורה שם בפנים?
כששואלים את ההורים – הם לא מדברים על לימודים.
הם מדברים על חיים שחזרו לילד.
הוא נכנס לישיבה, ופתאום התחיל לספר מה הוא עשה היום.
לא רק מה הוא למד – אלא מה הוא הרגיש.
מה הוא בנה, מה הוא כתב, איזה שיר הוא הקליט, איזה שיחה הוא ניהל עם הר"מ.
והלימודים?
הלב של הישיבה הוא עדיין תורה.
בית מדרש חי, עם חברותות, שיעורים, מוסר, מחשבה.
אבל… לא כולם צריכים ללמוד באותו קצב ובאותה דרך.
יש מי שלומד עיון, ויש מי שלומד הלכה ומוסר, ויש מי שמתחבר דרך מחשבה ואמונה.
והגישה שם? “תורה שייכת לכל אחד. כל עוד אתה נושם — אתה בן תורה.”
ומה עם העולם שמעבר?
כאן מגיע חלק שונה מהרגיל:
לימודי מקצוע, אמנות, עשייה מעשית - לא כפשרה, אלא כחלק מהחזון.
בין כיתה ללימוד, התלמידים יוצרים מוזיקה באולפן הקלטות, מצלמים סרטים, מציגים תיאטרון אמוני-חברתי, מתנסים בחשמל, טכנולוגיה, חלקם מוציאים תואר ראשון והכי חשוב - חווים הצלחה אמיתית.
“פעם ראשונה בחיים שמישהו אמר לי שאני טוב במשהו,” מספר אהרן, תלמיד שהפיק סרטון מרגש שזכה לשבח מגדולי הדור.
“לא הייתי רגיל למחיאות כפיים. תמיד הייתי זה שלא משתתף, שמפריע.
פה? אני יוזם, אני יוצר. פתאום גם בלימוד אני מתאמץ - כי מישהו מאמין בי.”
בית גם אחרי הישיבה
הקסם של "בית השם" לא נגמר בגיל 18.
כשהתלמידים מסיימים - הם ממשיכים לישיבת ההמשך "בית יוסף", בה לומדים עיון ברמה גבוהה, הלכה, מחשבה ויראת שמיים, עם תואר בחינוך חברתי - קהילתי; ובעיקר, הכנה לחיים האמיתיים: נישואין, פרנסה, אמונה.
חלק מהצוות? בוגרים שהפכו למחנכים, מדריכים, אנשי מקצוע.
הם חוזרים – לא כעובדים, אלא כבני בית.
אז למי זה מתאים?
זו ישיבה לנוער שחושב אחרת.
לנער שלא מוצא את עצמו בין 8:00 ל-20:00 בגמרא בלבד.
לנער שכן רוצה להצליח, רק צריך שמישהו יאמין בו מספיק כדי לפתוח לו דלת אחרת.
ואם אתם הורים שחושבים לעצמכם עכשיו:
"מה ייצא ממנו? אולי הוא לא יתחבר, אולי הוא לא מסוגל…”
אז תדעו – אתם לא לבד.
“חשבתי שאני מוותר על הילד,” אומר יעקב, אבא לשני בנים.
“ובסוף גיליתי שאני פשוט נותן לו סיכוי אמיתי.”
ישיבת בית השם – זה לא מקום לילדים בעייתיים.
זו ישיבה לילדים עם נשמה.
שפשוט מחפשים מקום לנשום, לגדול, ולהיות כל מה שהם יכולים להיות - עם יראת שמיים, מידות טובות, ולב בוער.
0 תגובות