שנה חלפה מאז נפל סמ"ר מתי פרל הי"ד, לוחם שריון ותלמיד ישיבת ההסדר 'אלון מורה', והכאב עדיין פועמת בקרב מוקיריו. אמש (מוצ"ש) קיימה הישיבה אירוע זיכרון מיוחד לזכרו, בהשתתפות רבני המוסדות, תלמידים, בוגרים, בני משפחת פרל וחבריו לנשק.
מתי פרל ז"ל, תושב בית אל, למד במוסדות אלון מורה החל מכיתה ט' ועד לסיום לימודיו בישיבת ההסדר, ממנה התגייס לשירות קרבי. הוא נפל בקרב בבית חאנון בפיצוץ מטען על הטנק בו לחם, יומיים בלבד לפני המועד המתוכנן לשחרורו מצה"ל.
אביו של מתי, הרב אברהם פרל, ספד לו, ושיתף בקווי דמותו של בנו: "מתי לקח כל דבר ברצינות. גם בזמני לחץ הוא ידע לשדר רוגע. הוא היה שלם עם עצמו, וזו תכונה שמאוד אפיינה אותו. הוא בחר לחזור ליחידה ולהילחם גם לאחר שנפצע לפני כן משאיפת עשן. מתתיהו היה דוגמה לאדם שמשלב חיי תורה עם צבא, אהבת חברים וענווה. כשהתגייס, הוא לקח איתו את התורה לתוך הטנק".
הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת ההסדר, עמד על כוחותיו המיוחדים של מתי: "הכל אצלו התבצע בעוצמה גדולה. לא לחינם בחרו בו לעלות למעלה; הוא עלה עם כל העוצמות שלו. מתי בנופלו גורם לחיבור עם כל הצדיקים שנמצאים איתו במלחמה האחרונה, חיבור שיביא לאחדות גדולה".
הרב שחר אימבר, ראש הישיבה ורבו האישי של מתי, נזכר בניצוץ המיוחד בעיניו של תלמידו: "מתי הוא באמת גיבור ישראל. תמיד כשהיינו מביאים סברה עמוקה, העיניים שלו היו נפתחות והיה נראה בהן הניצוץ המיוחד. מתי, אתה כל כך חסר לנו. ניקח ממך את הביישנות שמניעה לפעולה ואת הדאגה האינסופית לכלל ישראל".
גם במוסדות החינוך בהם גדל זוכרים את ענוותנותו. הרב אריאל שיוביץ, ראש הישיבה התיכונית, תיאר אותו כ"תלמיד שהוא חלום של כל ר"מ: "מתי היה 'רואה ואינו נראה'. הוא ראה מעצמו מה צריך לעשות ועשה זאת בלי רעש וצלצולים. הוא האיר את דמותו של אברהם אבינו – 'אמור מעט ועשה הרבה'".
מדריכו מהישיבה התיכונית, גלעד בן יאיר, הוסיף כי מתי תמיד פעל מאחורי הקלעים: "עושה כמה שיותר ודואג שידעו כמה שפחות". חברו הקרוב, חננאל גבאי, סיכם את השילוב הייחודי באישיותו: "מצד אחד עומק, כנות ושלווה, ומצד שני חיוך ואנרגיות שיא".
במהלך הערב הוקרן סרט לזכרו שהכינה חטיבה 401, בה שירת. ישיבת אלון מורה, שאיבדה עשרה מתלמידיה ובוגריה במלחמת "חרבות ברזל", ממשיכה לחנך לשירות משמעותי מתוך תורה.
אליסף פרשן, מנכ"ל מוסדות הישיבה, חתם את המעמד: "תלמידנו מתי, יחד עם שאר גיבורי הישיבה שנפלו, מאירים לנו את הדרך. הם מזכירים לנו על מה אנו חיים ונלחמים, ומהם הערכים שעליהם אנו מחנכים כאן".
0 תגובות