1:
פרשת השבוע ״צו״ ממשיכה לעסוק בענייני הקורבנות שהתחילו ללמוד אותם בפרשת ״ויקרא״.
אם שם למדנו על דיני הקורבנות עד הקרבת ה״אמורים״ (חלקים הנבחרים), בפרשה זו לומדים את המשך הדינים דוגמת מה יעשו עם שאריות הבשר, למי מותר לאכול ואיפה ועוד בענייני סולת ומנחות.
בניגוד לשאר פרשיות הקורבנות, בתחילת פרשתנו לגבי תורת ה״עולה״, פונה הקב״ה למשה בלשון ״צו״ , וכמה סיבות לדבר.
רש״י הקדוש מסביר שאין ״צו״ אלא לשון זירוז שהוא כאזהרה יתירה על הכוהנים שלא יתרשלו בדבר, ולמה דווקא בעולה? כיוון שבה יש להשגיח על האש שלא תכבה לעולם, יום ולילה, כידוע העולה נשרפת כולה להשם ובשרה לא נאכל לכהנים או לבעלים וזקוקה להרבה זמן על האש כדי להשרף כליל, אם כן צריכים הכהנים להשגיח השגחה יתירה על האש שלא תכבה.
2:
רש״י הקדוש מוסיף ומביא עוד שני טעמים שהם מחלוקת תנא קמא ור׳ שמעון בתורת כהנים.
לשניהם גם היה קשה למה דווקא פה נוקטת התורה בלשון ״צו״.
תנא קמא אומר שלשון זה הוא כדי לזרז אותם כאן ומייד וגם לדורות הבאים, ואכן בעולה זו יש שתי סיבות מדוע מצווים כבר מייד להביא אותה.
הסיבה הראשונה, ש״עולה״ זאת אכן הוקרבה מייד לאחר הציווי כבר בדור המדבר, לאחר בניית המשכן ונמשכה גם בארץ ישראל לדורות, בבית המקדש.
הסיבה השניה היא ששאר הקורבנות דוגמת קורבנות נדבה או אלו הבאים מחמת חטאים, לא שייך בהם לשון זירוז, שמא אין באותה השעה חוטאים או מתנדבים, לעומת ״עולה״ שהיא וודאית יומיומית.
ר׳ שמעון לעומת זאת אומר שלשון ״צו״ מגיע היכן שיש חסרון כיס כמו כאן ב״עולה״ שלכוהנים לא נשאר בשר לאכול אלא הכל עולה כליל להשם, ובמקרה כזה צריכים לזרז אותם שמא יתרשלו.
3:
מדהים לראות שהפטרת ״צו״ פותחת באחד הנושאים שהכי אקטואלים להיום.
הנביא ירמיה פונה לעם ישראל ״כה אמר ה׳ צבאות אלקי ישראל, עלותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר, כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח״.
הקב״ה אומר לעם ישראל שהוא לא מעוניין בקורבנות שלהם, לא בעולה ולא בזבחים ושהם מבזבזים אותם לריק ושיאכלו הם בעצמם את הבשר.
המלבי״ם מסביר שהקורבנות שעליהם ציוה הקב״ה הם לא תכליתיות בעצמם.
התכלית היא שישמעו בקולו וישמרו מצוותיו ורק אז יהיה מקום לקורבנות שיהיו כאות ביני ובניכם וכקבלת מתנה מעם ישראל אחרי שעשו רצונו וכתזכורת ללכת בדרכיו כל קרבן בעניינו שקשור אליו, כגון קורבנות חטאות ואשמות שיגרמו לחוטא שלא יחטא שוב או דוגמת קורבנות נדבה ועליה לרגל כדי להתרגל ליראת ה׳.
והנה בתקופה זו של ירמיהו, עם ישראל היה עסוק רק בחיצוניות של הקורבנות, כדי שכולם יראו שהוא מעלה ״עולה״ לקב״ה או כדי לאכול בשר, הכל רק חיצוני, אך את שמירת המצוות הם לא קיימו.
זאת הסיבה שמוזכר שם בתוכחה רק עולה וזבחים ולא מוזכרים קורבנות שבאים מחמת עבירות כי עם ישראל חטא, לא חזר בתשובה ולא הביאו קורבנות כדי לעשות תשובה.
4:
תשאלו למה זה אקטואלי להיום?
התשובה פשוטה, התפילות תוקנו כנגד הקורבנות.
וכמו שהקורבן הוא לא תכלית לעצמו אם אין לפניו שמירת מצוות מוחלטת, גם בימים אלו שלנו מי שמתפלל בחוץ וכנגד הוראות הרבנים ומשרד הבריאות, יש חשש שתפילותיו יהיו ללא תכלית והם בגדר ״עלותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר״.
התפילה עצמה מועילה לחבר ולקשר ביננו לקב״ה בתנאי שהיא באה ביחד עם שמירת המצוות ולא חס ושלום רק בצורה חיצונית כדי להתגרות ברשויות או ליהנות מחיכוכים.
התפללתם בחוץ וכנגד מה שפסקו הרבנים? הקב״ה לכאורה לא ייקח את הבשר שלכם אליו ותצטרכו לאכול אותו לבד.
5:
מי שמנסה בתקופה זו למצוא אשמים כלשהם לאי אלו מחדלים, מפספס את עיקר המסר של הקב״ה אלינו ולדעתי אף חוטא באבק כפירה.
הקב״ה הביא את הקורונה כדי שנחזור בתשובה ולא כדי שנחפש אשמים.
אולי היא באה כדי שנשאר בפסח בארץ ישראל הקדושה ולא ניסע לארצות רחוקות שמהם ברחנו בעבר כל עוד נפשנו בנו, אולי היא באה לתקן לשון הרע, רכילות ושאר מרעין בישין, כל אחד יודע את האמת על עצמו במה הוא צריך להתחזק וזה בדיוק התפקיד שלנו, להתחזק.
האשמתם מישהו?? כפרתם בקב״ה!
שבוע מקסים ובריא לכולם
עמירן דביר (הלוי)