אאא

1:

פרשת בלק עוסקת בפרק זמן לאחר שכבשו ישראל את ארצות סיחון ועוג.

בלק מלך מואב רואה את ההצלחה העל טבעית של עם ישראל שכובש בקלות ארצות חזקות במיוחד, מבין שכוחם של ישראל הוא מעל הטבע, מה שגורם לו למאוס בכח חילם וצבאם של ארצו שיהיו ללא תועלת אם יחליטו עם ישראל ללחום בו, כך מסביר הרש״ר הירש את הכתוב ״ויקץ מואב מפני בני ישראל״, ויקץ מואב בצבאו מפני כוחו העל טבעי של עם ישראל.

בלק מתייעץ עם זקני מדין ובעצה אחת מחליטים שהאפשרות היחידה לנסות ללחום בישראל היא בצורה רוחנית, ע״י דיבור וקללה, לצורך זה הם יוצרים קשר עם קוסם ידוע ששמו הולך למרחקים, בלעם בן בעור שמו.

בלעם נמצא בארץ ארם נהריים, שם גם מקום מוצאו של בלק, שמשם כבר הכיר את סגולותיו של בלעם לברך ולקלל ואף להתנבא בשם ה׳.

2:

הגמרא במסכת בבא בתרא (טו:) אומרת שבלעם היה אחד משבעת הנביאים שהיו מנבאים לאומות העולם והאחרון שבהם.
השבעה היו, איוב, אליפז התימני, בלדד השוחי, צופר הנעמתי, אליהוא בן ברכאל הבוזי, בעור אביו של בלעם והאחרון, בלעם עצמו.

מדוע הקב״ה עשה שיהיה נביא לאומות העולם? כדי שלא יגידו אומות העולם שאם היה נותן להם הקב״ה נביא, היו מתנהגים אחרת בוודאי, אז הנה נתן להם הקב״ה נביא שהיה שקול למשה כמוזכר בגמרא על הפסוק ״לא קם עוד נביא כמשה״, בישראל לא קם אך באומות העולם קם, ומיהו? בלעם בן בעור.

בלעם, כמובא בסוף הפרשה, לא רק שלא שיפר את התנהגותם של אומות העולם אלא היה אחראי לזה שעם ישראל שהיו שמורים מן העריות, החלו לפרוץ גדר ולחטוא עם בנות מואב.

מתקופת דור המבול ששיחת כל בשר דרכו על הארץ לא היתה תקופה כל כך פרוצה כמו תקופה זו.

להתדרדרות עם ישראל היה אחראי בלעם, זאת היתה עצתו לבלק מלך מואב שרצה להחליש את עם ישראל.

בלק זכה שתקרא פרשה על שמו כיוון שיצא ממנו מלך המשיח, רות המואבייה הייתה מצאצאיו, ממנה יצא דוד המלך ובהמשך בעתיד מלך המשיח.

כמה מהמפרשים ובינהם הרמב״ם והרמב״ן אומרים שבפרשת בלק מוזכר מלך המשיח בפסוק ״דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל..״

הגמרא בסנהדרין אומרת ששורשו של בלעם הוא לבן הארמי, ואפשר לראות משהו מעניין שגדר האבנים שבה נתקעה רגלו של בלעם כשרכב על אתונו, היא אותה גדר האבנים ששם לבן כשנפרד מיעקב אבינו.

3:

במסכת אבות בפרק ה׳ כתוב שיש עשרה דברים שברא הקב״ה בערב שבת בין השמשות, שלושה מהם, פי הארץ, פי הבאר ופי האתון.

פי הארץ נברא במיוחד בשביל קורח ועדתו, פי הבאר נולד בשביל מרים הנביאה ופי האתון בשביל בלעם פה בפרשתנו.

צריך לנסות להבין מה פירוש שברא ה׳ את פי האתון בבין השמשות, האם ברא אתון מיוחדת שתפקידה יהיה לדבר בעוד אלפיים ארבע מאות שמונים ושמונה שנים בסיפורו של בלעם?

ועוד, מה כל כך מיוחד בבריאה כזאת של חיה שפותחת את פיה, הרי יש עוד מקרים רבים של חיות שפתחו פיהם בשעת הצורך בלי שהכינם הקב״ה לכך בין השמשות.

הנחש הקדמון כשפיתה את חוה, דיבר עוד לפני ערב שבת בין השמשות ללא צורך בתנאי מיוחד.

בסיפור עם אליהו ונביאי הבעל בהר הכרמל היו שני פרים שנולדו לאותה אמא, את האחד לקח אליהו להקריב להשם, ואת השני שלח לנביאי הבעל.

כתוב שפתח הפר את פיו וטען לאליהו לאפליה, מדוע את אחיו שולחים לקידוש ה׳ ואילו אותו שולחים לנביאי הבעל? כך טען ולא הסכים לזוז.

אליהו הבטיח לו שאת אותו קידוש ה׳ שיעשה אחיו דרך קרבן להשם יתברך, יעשה גם הוא דרך שליחתו לנביאי הבעל, וגם אז אמר לו הפר שהוא מעצמו לא ילך, ועל אליהו לקחת אותו לשם.

גם העגל במעשה העגל דיבר, גם אצל שמואל כתוב ״ותשרנה הפרות״ כשחזרו מפלשתים.

אם כן מדוע היה צריך בריאה מיוחדת של פי האתון בערב שבת בין השמשות?

השאלה מתחזקת כשרואים מה בס״ה הכל אמרה האתון ? שני משפטים לבלעם ואז הרג אותה המלאך.

לפי חלק מהמפרשים הם היו שם לבד ורק בלעם שמע אותה מדברת.

אם כן מדוע ברא ה׳ את אותה אתון כבריאה מיוחדת בשבת בין השמשות? מילא פי הארץ מקום קבורת קרח נשאר לתמיד, כתוב שמי שיתקרב לשם יוכל לשמוע צעקות מבטן האדמה ״משה אמת ותורתו אמת״.

גם פי הבאר נמצא לעולמים בימת טבריה היא הכנרת, אבל האתון, דיברה שני משפטים ונהרגה עם חרב המלאך.

4:

אפשר לתרץ שאלות אלו לפי המשנה באבות שאומרת, כל מי שיש לו שלושה דברים אלו: עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו.

ומי שיש לו שלושה דברים אלו: עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה, הוא מתלמידיו של בלעם.

שמעתי הסבר נפלא מהרב ברוך רוזנבלום שהביא בשם אור החיים הקדוש.

שני סוגי אנשים אלו, שאחד משתייך למחנה אברהם והשני לבלעם, הם לא האחד מבני ברק והשני מתל אביב,

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אין האחד לבוש בחליפה וכובע והשני בג׳ינס וטריקו.

מדובר בשניים שנמצאים באותו בית מדרש, שניהם מתנדנדים ולומדים גמרא.

האחד לומד לשם שמים, משפר דרכיו וחוזר בתשובה בעקבות לימוד התורה, והשני לומד מהשפה ולחוץ ללא הפנמה של הלימוד אלא להפך, הכל אצלו חיצוני ולא אמיתי.

וזאת הסיבה שברא הקב״ה את פי האתון בערב שבת בין השמשות, לא בשביל שני המשפטים שאמרה לבלעם אחרי אלפיים ארבע מאות שמונים ושמונה שנים, אלא כך רצה הקב״ה ללמד אותנו, שיש חמור, כולו חומריות ועדיין יכול לדבר, יכול להיות חמור שנמצא בישיבה ומדבר תורה, אבל לא באמת אלא מהשפה ולחוץ ממש כמו אתונו של בלעם.
חברותא אחת, ישיבה אחת, האחד שייך לאברהם והשני לבלעם.

5:

בחורי ישיבה יקרים ואהובים, אנו נמצאים בתקופה מאד מאתגרת, ישיבות נסגרות בלית ברירה, אתם מוצאים עצמכם ללא ההשגחה הרגילה, ואנחנו, כל עם ישראל זקוק לכם יותר מתמיד, מתחנן אני אליכם, היכן שלא תהיו, פתחו את הגמרא הקדושה, לימדו באמת מעומקא דליבא, תבחרו להיות החברותא של אברהם, ולא חס וחלילה של בלעם, כי פי האתון שנברא בבין השמשות בבריאת העולם, נברא בשבילכם, בשבילי, בשביל כולנו.

בברכת סופ״ש מקסים
עמירן דביר (הלוי)

 

להורדת גרסה מיוחדת להדפסה לחצו כאן