אאא

א)     נחלקו בגמרא בבא בתרא ז ע"ב כיצד מחלקים בין תושבי העיר את הוצאות הגנת העיר מפני גניבות. האם בית שקרוב לחומת העיר משלם יותר כי הוא בסיכון גדול יותר, או שמא גובה התשלום תלוי בהיקף הממון המצוי והמוגן בכל בית וממילא ככל שאנשי הבית עשירים יותר כך הם נושאים בחלק גדול יותר של הוצאות השמירה. להלכה השו"ע מביא  את שתי הדעות החלוקות בגמרא  וכן את אופן החישוב שלפי אחת מהדעות משלב את שני המדדים ביחד, גם קרבה לחומת העיר  וגם שיעור הממון המוגן בבית.

ב)      נחלקו הראשונים האם עלויות הגנת החצר המשותפת מתחלקות כפי החלוקה שנקבעה בהגנת העיר או מאחר והחצר המשותפת הינה בדרך כלל קטנה ואין משמעות ממשית לעובדה שבית מסוים קרוב יותר לחומת החצר, ממילא החלוקה בין בעלי הבתים בחצר נעשית באופן שונה. מביאור האחרונים עולה כי אין מחלוקת שנוסחת חישוב חלוקת התשלומים נעשית על בסיס היקף ההנאה שכל אחד מבני החצר מפיק מאמצעי ההגנה, אלא שנחלקו הראשונים כיצד עורכים את חישוב היקף ההנאה. וראה בהערה את פסק השו"ע המביא את שיטות הראשונים החלוקות בעניין. 

ג)        לאור האמור הרי שחלוקת תשלומי ועד הבית צריכה להיעשות בהתאם לנוסחת היקף ההנאה שכל בעל דירה מפיק משרותי ועד הבית, וממילא הוצאות כגון ניקיון, חשמל, ומעלית צריכות להתחלק בהתאם למספר הנפשות שבכל דירה, ואילו הוצאות זיפות, צביעת חדר המדרגות, שיפוצים בבניין וכדו' צריכות להתחלק בהתאם לשוויון של הדירות (המשקף את הנאת בעל הדירה מהשיפוץ וההשבחה). למעשה כתבו הפוסקים כי מאחר שהחישוב על פי היקף ההנאה הוא מורכב ועשוי להביא לויכוח ומריבה, אזי ראוי לחלק את תשלומי ועד הבית שווה בשווה בין הדירות או לפי גודל הדירה במ"ר.

ד)      יש הסוברים כי אופן החלוקה האמור בסעיף ג מתייחס רק להוצאות השוטפות ולתחזוקה השוטפת, אבל ביחס להוצאות מיוחדות של שיפוצים וכדו' הרי שיש לחלק את התשלומים לפי עיקר הדין ובהתאם למידת ההנאה שמחושבת בהתאם לגודל הדירה. כמו כן, אופן חלוקת דמי ועד הבית תלוי במנהג, ובעניין זה כתבו הפוסקים כי למעשה יש לחלק את תשלומי ועד הבית בהתאם למנהג המקום.

מקורות:

א)     שולחן ערוך חושן משפט סימן קסג סעיף ג "כשגובין מאנשי העיר לבנות החומה, גובין לפי קירוב הבתים לחומה, כל הסמוך לחומה נותן יותר. וי"א שגובין לפי הממון, ואחר שחלקו לפי הממון גובין גם כן איזה בית קרוב לחומה הוא פורע יותר. כיצד, ב' בתים שוים בקירוב זה כזה, ויש בהם ממון בשוה, פורעים בשוה. ואם יש בית קרוב לחומה ואין בו ממון, ואחד רחוק ויש בו ממון, אין גובין מהקרוב כלום, כיון שאין לו על מה לחוש. ואם שני בתים יש בהם  ממון בשוה, ואחד רחוק ואחד קרוב, הקרוב יתן יותר מהרחוק. ודוקא כשיש שלום בארץ ואיכא אימת מלכות, אבל בזמן שיש מלחמה והמלכים מתגרים זה בזה, לא איכפת לן בקירוב בתים כלל, ואין גובין אלא לפי שבח הממון. ואם באים על עסקי נפשות, גובים אף לפי שבח נפשות, החצי לפי שבח ממון והחצי לפי נפשות; והאי שבח ממון דוקא ממון דמיטלטל."

ב)      שיטת הר"ח והנימקוי יוסף (ב"ב ה. מדפי הרי"ף) שבחצר גובים לפי ממון בלבד ולא לפי קירוב בתים, שיטת היד רמ"ה שדין החצר כדין העיר.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קסא סעיף ג "כשגובין דברים אלו גובין  לפי הממון, ולא לפי קירוב הבתים, דדוקא בעיר אמרו לפי קירוב בתים, אבל לא בחצר. ויש מי שאומר שדין החצר כדין העיר".

ומדברי נתיבות המשפט ביאורים סימן קסא סע"ק א עולה כי לכל הדעות בסיס החישוב הוא ההנאה שכל אחד מבני החצר מפיק האמצעי ההגנה כגון החומה וכדו' 

להלן דברי נתיבות המשפט: "ואף דבית שער הוא משום היזק ראיה, כמבואר בב"ב דף ב' ע"ב דמוכיח מכאן דהיזק ראיה שמיה היזק, ובסימן (קנ"א) [קנ"ז] סעיף ג' מבואר דלענין היזק ראיה אפילו יש לאחד פי שנים דנותן בשוה, ומשמע דה"ה אם יש לאחד ממון הרבה דמ"מ נותן בשוה, י"ל דשאני התם דההיזק הוא מאחד לחבירו וכל אחד שם מזיק עליו ועל המזיק להרחיק עצמו, וכך צריך להרחיק עצמו מזיק על סך קטן כמו מזיק על סך גדול, משא"כ הכא שהנזק בא מאחרים, לכך מי שהוא ניזק יותר צריך ליתן יותר".

ג)       תרומת הדשן סימן שמה: "אמנם נראה דבכל כה"ג בין בבנין בין בחפירה בין בשמירה, וגם הא דכתבינן לעיל כשגובין לפי כל הממון המטלטל דמחויבין אף הבגדים ושמושי דערסא וגם הספרים לגבות מהן, וגם לפעמים מן הבתים וחצירות, בכל ענינים הללו המוטב הוא שיעשו פשרה ובצוע נכון נוטה לכל הקצוות ביניהם. ולא יתעקשו לומר דיש דינא דקשה מאוד לכוין דין תורה בתמצית בכל כה"ג, ומי לנו גדול בדורו ממור"ם דבתיווני דליבא הוי יתיב, וכתב בתשובה על כה"ג דיעשו פשרה, משום דאין לכוין יפה דין תורה וכ"ש אנן יתמי דיתמי."

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן קנט: "בזו רגע קבלתי מכתבו הרמה והנשאה ועתה זמן תפלת המנחה ע"כ א"א להאריך ולהשיב כראוי אך בקיצור אודות תשלומי מעות בה"כ שלכם כבר מלתי אמורה בהיותי שמה באסיפת רוב מנין ובנין בני הישוב כי כפי הנראה לדעתי ראוי שישולם שליש לפי הגלגלת היינו פאמיליע שליש לפי ערך הממון אשר ברכו ה' שליש לפי ערך מקומות בבה"כ וזה הגון ונכון בעיני מאד דומה למה שאחז"ל בענין תשלומי מסים שישולם גם לפי קירוב הבתים וגם ידוע מ"ש הת"ה ז"ל שדברים כאלו א"א שיושת ממש עפ"י מיצוי הדין תורה וטוב מאד לעשות כעין פשר עפ"י השכל והיושר ויעיי' מהרמ"פ סי' מ"ב והנה בהיותי שמה נחצתי לדרכי ולא הי' באפשרי לגמור את אשר החילותי לעשות ואולי אך אם שלום ואמת תהי' ביניכם כולם יטו שכמם לקיים מוצא שפתי הנ"ל או קרוב לזה ואסיים בחותמי ברכות למר וכל הנלוים".

ד)      איתא בירושלמי בבא מציעא פ"ז ה"א שבחיובי ממון מנהג מבטל הלכה.

שו"ת הרשב"א חלק ד סימן רס: "דיני המס בכל מקום אין יסודתן בהררי קודש התלמוד. ובכל מקום ומקום תמצא בו דינים מחונפים על פי הנהוג והסכמת גדוליהם אשר גבלו ראשונים. ורשאין הן בני העיר לעשות תקנות קבועות ומנהגים ידועין כפי מה שירצו שלא ע"פ ההלכה שזה דבר שבממון הוא. ועל כן אם יש מנהג ידוע להם בדבר זה הלך אחר המנהג. שהמנהג מבטל את ההלכה בכיוצא בזה. אבל אם אתה שואלני במקום שאין שם מנהג ידוע מה יהי' משפטו ע"פ דין ההלכה..."

וברמ"א חו"מ סימן קסג סעי' ג פסק: "כל ענייני מסים הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן שלשה פעמים,  אף על פי שהוא מנהג גרוע, אין מדקדקים בענייני המסים...".

הערה: הדברים נכתבו לעיון וכמראה מקום ואין בהם כדי  הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.