אאא

דביר שנרב: "יום שישי, כ"ב באב התשע"ט, כשבוע לפני פתיחת חודש הרחמים והסליחות. יוצאים לטייל בערב שבת קודש, אבא רנה ואני. נוסעים למעיין-מקור הטהרה וההמשכיות. מחנים את הרכב, ורגע לפני שיורדים אני מבקש מהם לשמוע שיר מיוחד ששמעתי לאחרונה "דרוש נא דורשיך". רנה מתחברת מאוד אל השיר. עם השיר הזה אנחנו ממשיכים אל עבר המעיין...

מתקרבים למעיין- ופתאום פיצוץ, עשן, דם, רצח, כאב. מתעורר בבית חולים למציאות חדשה אך השיר הזה ממשיך ללוות אותי בכל שנייה, ממש נשרט במוח. מתבונן במילים המיוחדות שקיבלו אור שונה לאחר הפיגוע: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה", ומתחזק מהם.

את יצחק פגשתי כשלושה ימים אחרי, חברים סיפרו לו על השיר שלו שברגע אחד הפך לסיפור שלי, יצחק עולה אל חדרי בקומה 6 של בית-החולים הדסה עין-כרם, הוא יושב על הכסא לידי אני לידו שרוע על מיטת חוליי, התפללנו יחד "דרוש נא דורשיך". והנה קול מנגינת הניגון מחזיר אותי אל הרגע המתוק והטהור שחוויתי יחד עם רנה שלוש דקות לפני שנפרדנו.

חלפה שנה, מלאה ברינה ובתפילה, בקשתי מיצחק שנקליט יחד את השיר הזה, בשביל רינה ובשביל עם-ישראל".