זה קרה תקופה קצרה לאחר ח"י באדר א' תש"ס. מורי המשפיע הגה"צ רבי משה ובר זיע"א נסתלק לישיבה של מעלה וחלל עמוק נפער מכך בחיי. "מי יורה לי כעת את הדרך בעבודת השם ויענה לכל תהיותי" שאלתי את עצמי. ואז נזכרתי בדמותו של הגאון הדיין רבי זלמן נחמיה גולדברג זיע"א. באותו הרגע חשבתי לעצמי שיתכן שאצליח למצוא בו תכונות משותפות למורי המשפיע זיע"א.
הגעתי לביתו ברחוב אלקנה שבירושלים כשדמעות בעיניי ושטחתי לפניו את בקשתי שיסכים להיות רבי בכדי להורות לי את הדרך בלימוד, בתפילה ובהתנהלות יום יומית.
כדרכו בקודש, רבי זלמן נחמיה חייך חיוך ביישני של ענווה והביע את הסכמתו לבקשתי. ומאז ועד עצם היום הזה, השתדלתי לדבוק בו ולקבל ממנו מענה לכל שאלותיי. במיוחד חרוטות בזכרוני השעות הנפלאות בהן זכיתי להסיעו לשיעורי התורה המופלאים שהרביץ בכל שעות היום. כל נסיעה שכזאת הייתה עבורי שיעור תורני שבו זכיתי לקבל מענה לשאלות הלכתיות ולשאלות הקשורות לדרך בעבודת השם.
כמו כן התייעצתי איתו כיצד אוכל לסייע לאנשים שפונים אליי בבקשת עזרה למציאת פתרון עבור בעיותיהם האישיות.
רבי זלמן נחמיה הורה לי שאבקש מהם שיקבלו עליהם החלטה טובה בעבודת השם ובזכות כך יזכו לישועה.
פניו הזהירו תמיד באור יקרות והתקיים בו בכך המאמר "חכמת אדם תאיר פניו". חיוך תמידי היה נסוך על שפתיו במיוחד כשהגיעו אליו אנשים. הוא קיים תמיד את המשנה בפרקי אבות (פרק שלישי משנה ט"ז) "והווי מקבל את כל האדם בשמחה".
רבי זלמן נחמיה דיבר תמיד בנחת וקיים בכך את דברי הרמב"ן באיגרת המפורסמת שלו: "התנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת". מעולם לא ראיתי הבעת כעס ומורת רוח על פניו. גם כאשר סדר יומו המופתי שהחל בשעת בוקר מוקדמת והסתיים בשעה מאוחרת בלילה, השתבש לפעמים בשל סיבות שלא היו תלויות בו, הוא לא שידר את אי שביעות רצונו מכך.
כשהייתי מגיע אליו, הוא תמיד היה נוהג להתעניין לשלום ילדיי ונהג להשיא לי עצות והדרכות הקשורות לדרך חינוכם. אחת הנקודות הבולטות ביותר באישיותו הייחודית, הייתה שכולם היו שווים בעיניו מבלי להבחין מאיזה חוג הם באים ולאיזה קבוצה הם משתייכים. הוא מעולם לא ערך חשבונות של כדאיות הקשורות למעמדו בעולם התורני בנוגע למקומות שבהם התבקש להגיש את שיעוריו המופלאים.
רבי זלמן נחמיה היה פשוט מעל כל גינוני הכבוד של העולם הזה. דבר אחד ויחיד היה לנגד עיניו והוא להרביץ תורה לכל מבקשי ה' מתוך חן ונעימות מתוקה שכמעט לא ניתן למצוא כדוגמתה. מיותר לציין ששיעוריו היו רוויים בבקיאות מדהימה בכל מכמני התורה בכלל ובשולחן ערוך בפרט.
החריפות הייחודית של שיעוריו הייתה משאירה את שומעי לקחו פעורי פה לנוכח העמקות והעיון ששמעו ממנו. הוא היה משאיר בקרב תלמידיו בסיום השיעור תחושה של תשוקה וצימאון לשמוע ממנו עוד ועוד דברי תורה מופלאים.
רבי זלמן נחמיה תמיד השרה שלום, פיוס, אהבה, אחווה ואחדות בקרב כל מי שבא עמו במגע. זכיתי שהוא הטריח את עצמו להשתתף בשמחות שה' יתברך זיכני לעשות. זו לא תהיה גוזמה לומר עליו שהוא היה ענק בתורה ומושלם במידות.
זכור לי שפעם אחת ויחידה זכיתי להסיע במכוניתי את מורי המשפיע רבי משה ואת רבי זלמן נחמיה יחדיו. היה זה בתום חגיגת בר מצוה לאחד מילדיו של ידידי החשוב הגאון רבי מתניה בן נתן שליט"א (שהכיר לי לראשונה את מורי המשפיע זיע"א). הרב משה יישב לצידי במכונית ורבי זלמן נחמיה ישב במושב האחורי. תוך כדי הנסיעה המשותפת הזאת שאלתי את רבי זלמן נחמיה כיצד ניתן להיות בקיא בש"ס? הוא השיב לי שכדאי לחזור כמה פעמים על כל קטע שלומדים כי הרי כשחוזרים על הלימוד בכל פעם זה נקלט טוב יותר במוח. כמו כן הוא יעץ ללמוד את הגמרא עם פירושו של הרא"ש כי פירושו מתמצת את דברי הגמרא.
בעת שרבי זלמן נחמיה הרצה את דבריו אלה, הקשיב להם בקשב רב מורי המשפיע זיע"א שהיה בעצמו בקי בכל הש"ס ובכל מכמני התורה. באותם הרגעים של נסיעה היסטורית זאת עבורי, לא העליתי בדעתי שיבוא היום ורבי זלמן נחמיה יעבור מהמושב האחורי למושב הקדמי שלידי וימלא את מקומו של מורי המשפיע זיע"א.