אאא

הצלחה גוררת הצלחה. ומהי ההצלחה הראשונה? מסתבר שלצורת החשיבה שלנו יש השפעה רבה על ההצלחה שלנו. תחילת שנת הלימודים היא זמן טוב להקנות לנו ולילדינו דפוסי חשיבה חיובית.

חשיבה חיובית היא מחשבה שרואה את ההצלחות בצורה שמעודדת את האדם לחזור ולהצליח. היא מסייעת לאדם למצוא איזון בין הערכה עצמית מוגזמת – הערכת יתר, לבין הערכה עצמית מופחתת – הערכת חסר.

כדי לפתח הערכה עצמית מותאמת, אציע את מודל במב"ה. המודל מורכב מסדרה של שאלות פשוטות שניתן להטמיע כצורת חשיבה שמסייעת לאדם להיות מודע ליחס שלו להצלחות שלו, להבין אותן בצורה ריאלית ולפתח ציפיות מותאמות. המודל מכוון אותנו לסמן חוזקות, מתוך הבנה כי חיזוק חוזקות מוליך להערכה עצמית מאוזנת.

הנקודות במודל ממקדות אותנו לשים לב ולענות לעצמנו על ארבע שאלות:

במה הצלחתי?

מתי הצלחתי?

בעזרת מי או בעזרת מה הצלחתי?

והאם אצליח כך גם בהמשך?

מאחרי כל שאלה עומדת תפיסת עולם שכדאי להבין אותה לעומק.

במה –

שאלה זו מסייעת למקד את תשומת הלב בהצלחה. ניתן להתייחס להצלחה נקודתית כמו אתגר שעמדתי בו, בעייה שהצלחתי לפתור, התמודדות שהצלחתי לגייס מאמצים כדי להצליח בה. לפעמים אנחנו כל כך ממוקדים במה שצריך לעשות בהמשך, או במה שראוי היה שנצליח לעשות, עד כי אין אנו נותנים את הדעת להצלחות רבות בחיינו.

אחד הקשיים בראיית הצלחות היא "תפיסת עולם מתוקן". על פי תפיסת עולם זו, המציאות היא מתוקנת ומושלמת, ולכן אנחנו מתמקדים במה שחריג – במה שאיננו תקין. בכשלונות של עצמנו. לעומת זאת "תפיסת עולם חסר" גורסת שהמציאות הינה בלתי-מתוקנת, ולכן החריג שבו יש להתמקד הוא המצב המתוקן. ההצלחות שלנו. הרב וולבה מסביר שבבסיס הרעיון של הכרת הטוב נמצאת ההנחה שאין לי ביד שום דבר, ולכן אני מתמקד במה שכן קיבלתי. למשל, ברכות השחר, שניתקנו על סדר העולם, יוצאות מתוך הנחה ששום דבר אינו מובן מאליו, וכל הדברים "הרגילים" שיש לנו, כמו בגדים, או יכולת ללכת, הם מתנה. בשתי תפיסות העולם ישנה חשיבות, אך לצורך התמקדות בהצלחות, ראוי לפתח את "תפיסת עולם חסר", ההצלחה שלנו אינה מובנת מאליה, יכלו להיות תרחישים רבים שבהם לא היינו מצליחים.

השאלה "במה" הצלחתי יכולה כאמור להתמקד בהצלחה נקודתית, אך ניתן לחשוב גם על לתכונות/יכולות שבהן אני מוצלח, למשל נדיבות, אומץ, דבקות במשימה, יכולות שכליות או גופניות, שמחה וכדומה. פעמים רבות, אותה תכונה שבה אני מוצלח היא בעלת צדדים חיוביים ושליליים כאחת. למשל, נדיבות יכולה ללכת יחד עם פזרנות, אומץ יכול ללכת יחד עם חוסר זהירות, דבקות במשימה עם עקשנות וכדומה. לפעמים מצב זה מקשה על אנשים לסמן נקודות כאלה כהצלחות. אך דווקא תשומת הלב לפוטנציאל שבתכונה מסויימת, יכולה לסייע לו לנתב אותה לכיוון חיובי. גם ליכולות שטרם יצאו אל הפועל יש ערך רב ונכון לתת להם מקום והערכה.

תכונה חיובית אינה צריכה בהכרח להיות משהו שקשור להישגים, היא יכולה להיות משהו שהוא יפה בעינינו, למשל חוש הומור. לפעמים כשיושבים עם הורים ומבקשים מהם להכין יחד רשימה של כוחות של הילד, הלב נחמץ כאשר הורים מתקשים להצביע על תכונות חיוביות אצל הילד שלהם. לפעמים זה נובע מתוך מיקוד רב בנקודות שאותן הם שואפים לתקן, או מתוך התמקדות בהישגים. אפשר להסתכל על הילד כמו שמסתכלים על תינוק או ילד קטן, ולראות מה אוהבים בו, גם אם הדבר אינו בעל ערך הישרדותי.

מתי –

לשאלה זו ישנם כמה תפקידים. ראשית למקד את ההצלחה בזמן מוגדר, לתפוס אותה בצורה קונקרטית. למשל, בשבועיים האחרונים הצלחתי לקום בזמן. תשובה על שאלה זו מסייעת לנו לשמור על פרופורציות בתפיסת ההצלחה, גם כדי שנהייה ריאליים, וגם כדי שנוכל לסמוך על חוויית ההצלחה של עצמינו. חשוב לזכור שפעמים רבות הפרעת קשב משפיעה על תפיסת הזמן, ואנשים עם ההפרעה לא חווים את הזמן בצורה שמחוברת לשון/ללוח השנה כפי שאחרים חווים אותו. ההבנה שההצלחה מוגבלת ותחומה בזמן ספציפי, דוחקת בנו לחשוב על הרחבה של ההצלחה לזמנים נוספים. יכול להיות שתכונה חיובית מסויימת התבטאה אצלי כך רק בזמן מסויים, ואז אשאל כיצד אצליח להשתמש בה גם בזמנים או בהקשרים נוספים. חלק מהעניין קשור לשאלה למה הצלחתי דווקא בעת הזו, מה היה עכשיו שגרם לי לפעול בצורה הזו.

השאלה מתי הצלחתי מכוונת אותנו לחפש הצלחות שהיו לנו גם בתקופות חיים אחרות. גם אם בתקופה הנוכחית נדמה לנו ששום דבר לא הולך כמו שצריך, נוכל לחשוב על זמנים אחרים שהצלחנו בהם.

בעזרת –

שאלה זו מסייעת לנו לתת את תשומת הלב להקשר של ההצלחה, לגורמים נוספים שסייעו לנו להצליח – זאת במטרה לדעת להיעזר בהם בעתיד, למשל הצלחתי להתאפק כאשר ההורים שלי הזכירו לי שזה חשוב לי. כשמחפשים הצלחות, מחפשים בעצם תשובה לשאלה "מה עובד אצלי", מה המפתח שפותח את הדלתות שלי (בשונה מלימוד כישלונות – שגם לו יש חשיבות, שמתמקד בשאלה, איזה מפתח לא עובד אצלי).

הצלחה יכולה להיות בעזרת מישהו או משהו מבחוץ, או בעזרה עצמית. כאשר מדובר בעזרה מבחוץ עלולה להתעורר תחושה שההצלחה אינה מיוחסת לי, הרי היא נעשתה בעזרת הזולת.

אנשים עם הערכה עצמית נמוכה נוטים ל"תחושת מיקוד שליטה חיצוני". הם מייחסים את הצלחותיהם לגורמים חיצוניים שאינם בשליטתם. למשל, "הצלחתי במבחן כי השאלות היו קלות" – זהו ייחוס של הצלחה לגורם חיצוני, לעומת "הצלחתי במבחן כי אני יודע את החומר" – זהו ביטוי שמשקף מיקוד שליטה פנימי.

האתגר הוא כאשר אכן מעורבים בהצלחה גורמים חיצוניים. במקרה כזה אפשר לתת את הדעת על עצם הפנייה אליהם או שיתוף הפעולה איתם, וכן להתייחס לחלוקת האחריות על ההצלחה איתם. למשל, הצלחתי במבחן כי אחד ההורים הזכיר לי ועזר לי לחזור על החומר. אני שיתפתי פעולה וגם שיננתי את החומר, אם כך 75% מההצלחה מיוחסת לבחירה שלי.

כאשר מדובר בעזרה עצמית, חשוב לשים לב מה עשיתי שעזר לי להצליח. אפשר שתשובה לשאלה זו תגלה לי על "מפתח" שעובד עלי במיוחד. למשל, הצלחתי להתגבר על כעס בעזרת תרגיל נשימה, או בעזרת דמיון חיובי, או חוש הומור – כל אחד מאלה הם "מפתחות" שפותחות עבורי את דלתות ההצלחה שלי. ניתן להיעזר במודל גשר מאח"ד המסמן תחומי חוזק אצל אנשים. המודל פותח על ידי מולי להד ושותפיו כאמצעי התמודדות עם טראומה, אך ניתן להשתמש בו כדי לזהות תחומי חוזק שמסייעים לאדם מסויים עם קשיים:

גגוף:  יש אנשים שפנייה לגוף מסייעת להם. למשל, הרפיית שרירים, הרפיית נשימה ושליטה בתגובות הגוף.

ששכל: ישנם אנשים שפעילות מחשבתית מסייעת להם בהתמודדות. למשל, חשיבה בהיגיון, דיבור פנימי, חשיבה חיובית, מחשבה על פרופורציות, עשיית סדר במחשבות.

ר – רגש: התמודדות בעזרת המרחב הרגשי כוללת דיבור וכתיבה, יצירה בצבע, בתנועה, בצליל. על הפסוק "דאגה בלב איש ישחנה" (מלשון להשתוחח, להתכופף), נתנו חז"ל שתי דרכי התמודדות, האחת – ישיחנה מדעתו, להתעלם מהרגש. טכניקה זו נכונה בעת הצפה רגשית קיצונית, כאשר אדם מזהה שהעיסוק ברגש מחמיר את סערת רגשותיו. והשנייה - ישיחנה לאחרים, דווקא לתת ביטוי לרגש, למשל באמצעות דיבור אודותיו. ניתן כאמור לתת ביטוי לרגש באמצעים נוספים כמו שירה ויצירה.

ממשמעות: היבט חשוב בתחום הרגשי הוא מציאת משמעות בהתמודדות. למשל, הורה שמתמודד עם אתגרים בטיפול בילד עם הפרעת קשב, יכול למצוא תחושת משמעות אישית בהתמודדות. לראות בה שליחות מיוחדת שיש לו לסייע לילד למצוא את דרכו בעולם תוך שמירה על הייחודיות שלו. תחושת משמעות נותנת לאדם כוחות להתמודד, כפי שאמר ניטשה "מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך".

אאמונה: אמונה, בטחון ותקווה מצריכים כוחות נפש, ובה בעת הם מעניקים כוחות נפש. זוהי נקודת ממשק חשובה שבין רוחניות לפסיכולוגיה. נתבונן במילה "תקווה" היא מלשון מקווה, כמו לגרום למים – שמטבעם הם ניגרים, להיקוות במקום אחד. להחזיק אופטימיות ולהמשיך לקוות, גם אם לא הולך, כפי שאמרו חכמים, אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך, וקווה אל ה'.

ח – חברה ומשפחה: כולנו זקוקים לחיבור ותמיכה משפחתית וחברתית, יש אנשים שתחומים אלה מסייעים להם במיוחד. מאידך, יש אנשים שמתקשים בקבלת עזרה ותמיכה מהזולת. לפעמים התמיכה נעשית על ידי קבלה מהחברה ולפעמים דווקא על ידי נתינה והשקעה בה. זוהי מיומנות חברתית הניתנת לטיפוח אצל המעניק ואצל המקבל גם יחד.

דדמיון: פעולת הדמיון מאפשרת דיאלוג בין גוף, שכל ורגש. היא חיונית לכושר המצאה, לחשיבה יוצרת, לפתרון בלתי-שגרתי של בעיות ולהומור. הפלגה בדמיון מאפשרת הסחת דעת והפוגה במצבי מצוקה מתמשכים. ישנם אנשים שמרחב זה מסייע להם במיוחד.

המשך –

שאלה זו מאגמת את המסקנות מהשאלות הקודמות, ולוקחת אותן דעת נוסף קדימה: האם ההצלחה בעבר תתבטא גם בעתיד. הרעיון העומד מאחריה הוא לעשות שימוש חיובי במנגון החשיבה שיוצר הכללה. כאשר אדם הוא בעל הערכה עצמית נמוכה, הוא נוטה להכליל מכשלון אחד על עצמו באופן כללי ועל מצבים נוספים. למשל עשיתי קניות ונקרעה לי השקית והמצרכים נשפכו לכל עבר. "איזה שליימזל אני, לעולם לא אצליח לעשות קניות". מנגנון זה נוצר כדי לסייע לנו, וניתן להשתמש בו באופן שמקדם אותנו להצלחה. למשל, אם הצלחתי באתגר הזה, בטח אצליח בעוד הרבה אתגרים. במילים אחרות, ההצלחה אינה נקודתית, היא מעידה עלי, היא יכולה לנבא הצלחות עתידיות.

דוגמה ליישום

גבי, נער בן 14, התקשה מאוד לקום בבוקר בזמן. הוא סימן לעצמו מטרה להתארגן לשינה בזמן, לבקש מאבא שלו שיעיר אותו בשש בבוקר ויתן לו לקחת ריטלין, וכך בשעה 7 בבוקר יוכל לקום בקלות. הוא ענה לעצמו על השאלות הבאות:

במה הצלחתי?

הצלחתי לקום בזמן בבוקר. ההצלחה שלי קשורה גם לתכונות האופי שלי. יש לי נחישות, ואני משתמש בה כדי להשיג את היעד הזה. אני נעזר גם ביכולת להטרים מצבים ולתכנן את הבוקר כבר מהלילה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מתי הצלחתי?

בשבועיים האחרונים הצלחתי לקום 8 מתוך 12 ימים שתיכננתי לקום בזמן. אמנם תמיד רציתי לקום בזמן, אבל עכשיו קיבלתי החלטה נחושה להצליח ביעד הזה. נמאס לי לאחר.

בעזרת מה הצלחתי?

אני מדמיין את עצמי מצליח וזה עוזר לי להיות אופטימי. ביקשתי מאבא שלי שיעזור לי, ושיתפתי פעולה איתו. גם הכדור שלקחתי עזר לי. גם הרב בישיבה לחץ עלי להגיע בזמן, וזה עזר לי. אני מבין שה' נותן לי כח ועם זה אני עושה את החיל. בסך הכל רוב ההצלחה היא שלי, למרות שיש לה גם "אבות" נוספים.

המשך הצלחה שלי?

אני מכיר את עצמי. כשאני מסמן מטרה, אני נלחם עליה. אמנם לפעמים אני משתעמם ממנה ואז עוזב אותה. אבל בשבוע הבא גם אצליח לקום בזמן.

לא ביום אחד משתנה דפוס החשיבה שלנו, אך בעזרת התמדה ניתן להרגיל את עצמנו לחשוב בצורה חיובית.

 

הכותב עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב.