"וירא והנה שלושה אנשים"
פרשתנו מסופר שהקב"ה נגלה לאברהם ותוך כדי הגילוי אברהם יושב בפתח אהלו ומחפש אורחים. והנה לפתע "וירא והנה שלושה אנשים" הוא רואה שלושה אורחים פוטנציאליים והוא פונה לה' ואומר לו "א-דני אל נא תעבור מעל עבדיך".
מהפסוק הזה לומדים חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה". הנה אברהם עוצר באמצע הגילוי האלוקי והקבלת פני השכינה ומתפנה לקבל אורחים.
רגע, מהפסוק הזה, מאיזה פסוק בדיוק לומדים חז"ל את גודל מעלת הכנסת אורחים? הגמרא במסכת שבת (קכז.) לומדת זאת מן הפסוק "א-דני אל נא תעבור מעל עבדך". וראה זה פלא הרמב"ם דווקא מציין לפסוק "וירא והנה שלושה אנשים".
וכאן נשאלת השאלה: מילא מהפסוק "א-נדי אל נא תעבור מעל עבדך" מובן שאברהם אומר לה' חכה לי עד שאכניס אורחים ומזה מובן גודל מעלת הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה.
אך כיצד לומד זאת הרמב"ם מן הפסוק "וירא והנה שלושה אנשים", וכי מה בכך שהוא ראה שלושה אנשים, איך יוצא מזה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה?
להבין זאת נקדים קודם את לשונו של הרמב"ם (הלכות אבל פי"ד ה"ב) "שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החֹק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים".
המעיין בלשונו של הרמב"ם יבחין בכך שהרמב"ם לא מפרט מהי מצוות הכנסת אורחים, אלא מציין שיש שכר מרובה ללוות את האורחים יותר מכל הענינים שהרמב"ם מונה שם (ניחום אבלים ביקור חולים וכו'), ואגב כך מציין את חשיבת הכנסת האורחים.
וזה קצת תמוה: לכאורה הכנסת אורחים, לתת להם קורת גג ואוכל חם וכו', אמורה להיות נעלה יותר מן ליווי האורח המסתכם בכמה צעדים?
משני שאלות אלו (ועוד שאלות ודיוקים נוספים) מסיק הרבי מליובאוויטש מסקנה מופלאה ומרגשת:
עיקר הכנסת אורחים זה לא לתת להם אוכל וקורת גג, עיקר הכנסת אורחים זה לראות את הזולת ולתת להם יחס נעים.
אילו יכניס אדם אורחים לביתו יאכיל אותם וישקה אותם ויתן להם מקום לישון ובבוקר יזרזם לצאת מביתו זה יכול לגרום להם אי נעימות, מן תחושת אפסיות שכזו שהם לא שווים כלום והם נטל וכיו"ב.
מצוות הכנסת אורחים לא נועדה עבור המארח כדי שיזכה במצוה, מצות הכנסת אורחים נועדה עבור האורח שיקבל את היחס הראוי לו כבן אדם.
ולכן ליווי האורח נעלה מן הכל, כי בעצם הליווי נותן המארח תחושה נעימה לאורח שהוא היה רצוי, וקשה להיפרד ממנו. כלומר: ליווי האורח הופך את ההכנסת אורחים ל"הכנסת אורחים", ולא הכנסת מארחים. ליווי האורח מציב את האורח (באופן רטרואקטיבי) במרכז התמונה ולא את המארח.
ולכן ציין הרמב"ם את הפסוק "וירא והנה שלושה אנשים" כי בזה טמון עצם הענין של הכנסת אורחים, לראות את הזולת.
יכולים אנו לצייר לעצמו יהודי המתפלל אל ה' בדביקות, ולפתע מגיע לשטח יהודי רעב. היהודי המתפלל בדביקות עסוק כרגע. האם יתפנה להתעסק בצרכי האורח? האם בכלל יבחין בקיומו?
והנה לנו מורה דרך, מורה הנבוכים הגדול בהיסטוריה, אברהם אבינו, אבי האמונה המונותאיסטית, והוא מלמדנו שגם כאשר אנו עסוקים בהקבלת פני שכינה עלינו להבחין בקיומו של הזולת "וירא והנה שלושה אנשים".