אאא

ישנם שתי גרסאות כיצד התקרב רבי דב בער המגיד ממעזריטש לבעש"ט הקדוש, נביא את הגירסה הכתובה בספר 'כתר שם טוב'.

המגיד ממעזריטש בקדושתו הרבה היה מרבה בצומות וסיגופים, כפי שהיה נהוג באותם ימים.

גופו מאוד נחלש עד שחלה מאוד, כאשר חולשתו מאוד גברה, ולא מצא מרפא למכאוביו, הוא שמע על רפואותיו וישועותיו של הבעש"ט הקדוש.

השמועה שיש רופא שמצליח לרפא מ'על הטבע', הגיעה עד לעיירתו של המגיד ממעזרישט – רבי דב בער שכבר אז התפרסם לאחד מגאוני וצדיקי הדור.

באותה התקופה, רבים היו נוסעים לבעש"ט הקדוש כדי לקבל את ישועתו, ופשטה השמועה שגם תפילותיו פועלות נפלאות גדולות.

זאת היתה דרכו של הבעש"ט הקדוש, שעסק בריפוי חולים וכך קרב את עם ישראל לאביו שבשמים.  

המגיד ממעזריטש כבר אז היה ידוע, כחריף גדול ובקי בכל הש"ס, ובכל הפוסקים, והיה לו עשר ידות בחכמת הקבלה.

והיה תמה מה באמת כוחו, וגודל מעלתו של הבעש"ט הקדוש, עד שפעם אחד החליט לנסוע אליו - כדי לנסותו.

נסיעתו הראשונה של המגיד לבעש"ט הקדוש

המגיד ממעזריטש היה מתמיד גדול בלימוד, ולכן, לאחר יום יומיים לאחר שיצא לדרך, התחרט מאוד על הנסיעה, כי הטלטלה בדרכים לא אפשרה לו להתמיד בלימוד, והדבר גרם לו לעוגמת נפש רבה.

כאשר נכנס בפעם הראשונה המגיד ממעזריטש אל הבעש"ט הקדוש, הוא חשב שישמע ממנו דברי תורה.

לעומת זאת, הבעש"ט הקדוש התחיל לספר לו מעשה, איך שנסע בדרכים במשך כמה ימים, ולא היה לו לחם לתת לערל שלו שמנהיג את העגלה, ונזדמן לו גוי עני אחד עם שק של לחם, וקנה ממנו את הלחם, כדי לפרנס את הערל בעל עגלה, ועוד מעשיות כאלו...

המגיד החליט להישאר אצל הבעש"ט הקדוש לילה נוסף. ובאותו הלילה, סיפר לו הבעש"ט הקדוש סיפור נוסף, איך שנסע בדרך, לא היה לו עוד שחת לתת לסוסים, ואיך שנזדמן לו... וכו'...

בכל המעשיות שסיפר הבעש"ט הקדוש למגיד, היתה חכמה רבה ונפלאה למבין. אך, המגיד שלא הבין זאת, חזר לאכסניה שבה התאכסן, ואמר למשרת שלו: "אני הייתי חפץ לנסוע היום תיכף למקומנו. אך מפני חשכת הלילה, שהיה חושך מאור, על כן נלין פה עד שתעלה מאור הלבנה, אזי ניסע לדרכנו..."

המגיד ממעזריטש מגלה את הלימוד - עם 'נשמה'

בחצות לילה, כאשר הכין המגיד ממעזריטש את  עצמו לנסיעה, הבעש"ט הקדוש שלח את משרתו לקרוא לו - והמגיד הגיע.

שאל אותו הבעש"ט הקדוש: 'יכול אתה ללמוד?' והשיב: 'כן'.

אמר לו הבעש"ט הקדוש: 'וכן שמעתי עליך שאתה יכול ללמוד'.

שאל אותו הבעש"ט הקדוש: 'יש לך ידיעה בחכמת הקבלה?'

אמר לו: 'כן'. אמר הבעש"ט הקדוש למשרת שלו: 'קח לי ספר עץ החיים' (כתבי האריז"ל שנכתב ע"י תלמידו מהרח"ו).

משרתו הביא לו את הספר 'עץ חיים'. הראה הבעש"ט הקודש למגיד ממעזריטש מאמר אחד, וביקש ממנו שיפרש את המאמר.

אמר לו המגיד: 'הנה אקח לעיין ואתיישב בו'.

לאחר שעיין, אמר לבעש"ט הקדוש את הפשט של המאמר.

אמר לו הבעש"ט הקדוש: 'אינך יודע כלום!'.

וחזר המגיד לעיין שוב במאמר, ואמר לבעש"ט הקדוש: 'הנה, הפשט הנכון הוא כמו שאמרתי, ואם יודע מעלתו פשט אחר יאמר לי, ואשמע האמת עם מי'.

ואמר לו הבעש"ט: 'עמוד על רגליך' - ועמד.

אמר הבעל שם טוב הקדוש למגיד ממעזריטש: 'והנה במאמר הזה היה כמה שמות מלאכים'.

ומיד כשאמר זאת הבעש"ט הקדוש: 'נתמלא כל הבית כולו אורה, ואש היתה מלהטת סביבותיו, וראו בחוש את המלאכים הנזכרים'.

אמר הבעל שם טוב הקדוש למגיד ממעזריטש:

'אמת שהפשט כמו שאמרת, אבל הלימוד שלך היה בלי נשמה'.

ובאותו רגע, תיכף ומיד ציווה המגיד ממעזריטש את המשרת שלו לנסוע בחזרה לביתו, והוא נשאר אצל הבעש"ט הקדוש:

"ולמד אצלו חכמות - גדולות ועמוקות".

מי שסיפר את המעשה הנ"ל שעבר במסורת, מציין ששמע את הדברים ממש מפיו הקדוש של המגיד, ואמר:

"כל זה שמע מפה קודש הרב מוהר"ר דוב בער זלה"ה" (כתר שם טוב). 

מהיכן היו מעיינות החכמה של המגיד הגדול ממעזריטש?

מסופר שכאשר הגיע רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב לעיר לינץ, לרגל נישואי רבי זאב - בנו השלישי.

סיפר לאנשי העיירה שציוו אותו מן השמים שיקבל את הבעל שם טוב טוב הקדוש לרב עליו, ואכן, הלך ללמוד ממנו, והראו לו את מעיינות החכמה שהולכים לבעל שם טוב הקדוש.

לאחר שנפטר הבעש"ט הקדוש, סיפר רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, שציוו אותו מהשמים שיקבל את המגיד הגדול ממעזריטש לרב, והראו לו מהשמים:

שאותן מעיינות החוכמה שהיו הולכים עם הבעש"ט הקודש, הולכים אל הרב המגיד ממעזריטש (שבחי הבעש"ט).

המגיד ממעזריטש זכה להיות ממשיך השושלת

המגיד ממעזריטש התקרב לבעש"ט הקדוש בדרך פתלתלה ומופלאה, אך, זכה להיות ממשיך דרכו של הבעש"ט הקדוש.

המגיד הקדוש המשיך את שושלת החסידות, האיר והפיץ את 'אור' החסידות, שעד היום מאיר בעולם, והיום הוא מאיר - הרבה יותר מאי פעם, כי ביכולתו להאיר עוד ועוד, את ה'חושך' שמצוי בלבבות ישראל - עד ביאת משיח.

אין גלות ואין גאולה – אלא בדעת

הבעל שם טוב הקדוש וממשיכי דרכו לימדו:

"מלוא כל הארץ כבודו" – ממש!

ו'אין שום מציאות בעולם - חוץ מה' יתברך'.

לכן, ניתן למצוא את האלוקות גם מקומות הכי נמוכים או חשוכים, להאיר אותם ב'אור' ה' יתברך, ולהעלותם אל הקדושה.

בשביל זה צריך ל'דעת': 'שהכל אלוקות – ואלוקות זה הכל'.

כל העולם, מלא – רק אלוקות, ובשביל שהאדם יחיה חיים טובים, מאושרים ושמחים, הוא צריך לדעת ולחיות את הדברים – כפשוטם!

ז"א, רק כשיש לאדם 'דעת', הוא יכול לגאול את עצמו מהצרות, ולהאיר את ה'חושך' שמצוי בליבו.

לכן: 'אין גלות ואין גאולה אלא בדעת' - הכל מתחיל עם המודעות השכלית שחודרת ללב האדם שכל העולם הוא - אלוקותו של ה' יתברך.

תורת החסידות – לכל אחד ובכל מצב!

החידוש שהביא הבעש"ט הקדוש הוא, שתורת החסידות שווה ומתאימה לכל אחד מעם ישראל, ועל ידה תורה זאת שמהווה את פנימיות התורה, ניתן לקרב ולהחיות גם את החנווני ושואב המים, ביחד עם תלמידיו המובחרים ממשיכי דרכו של הבעש"ט הקדוש שנקראו ה'חברא קדישא'.

קשה לתמצת בכמה מילים מה עיקרה של תורת החסידות שהיא פנימיות התורה.

אחד הדברים הבסיסים שמלמדת תורת החסידות, שעבודת ה' צריכה להעשות מתוך אהבת ה', ושמחת הלב.

אהבת עולם אהבתנו – אהבתי אתכם אמר ה'

הקב"ה מלא רחמים, ומחפש רק להיטיב עם האדם, ולתת לו את כל האושר והטוב שבעולם, כי: "חסד אל כל היום".  

בתורת החסידות יש דגש רב על אהבת ישראל, כיוון שכל אחד מבניו של הקב"ה אהוב ורצוי לפניו יתברך.

הקב"ה לא מנהל עם האדם 'מלחמת התשה' של שכר ועונש, אלא, אוהב כל אחד מישראל כמו בן יחיד שנולד לאביו בגיל מבוגר.

לא ניתן לדמיין ולשער את - גודל אהבת ה' לבניו!

 יודע חי מרגיש  – את מציאות ה' בכל רגע!

ידוע סיפור התקרבותו של רבי לוי יצחק מברדיטש'ב לרבו הגדול המגיד ממעזריטש, וכמה שחותנו לא היה מרוצה מכך.

כשהוא חזר בפעם הראשונה ממעזריטש חותנו שאל אותו: מה למדת שם? והוא ענה לו, כשכולו קורן וזורח מאושר, שהוא למד שם דברים:

שלא למד - בשום מקום אחר!

שאל אותו חמיו, לדוגמא? והוא ענה לו:

שיש לעולם הזה - בורא!

חמיו היה המום מהתשובה, וענה: את זה - גם המשרתת אומרת!

ענה לו רבי לוי יצחק מברדיטש'ב: היא אומרת את זה! אבל:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אני ממש יודע את זה, בכל נימי נפשי!

ואני חי את זה בכל רגע ורגע!

הסתלקותו של המגיד הקדוש ממעזריטש

יומיים לפני הסתלקותו אמר המגיד הקדוש לאדמו"ר הזקן, שבשלושת ימי חייו האחרונים, רואה האדם רק את דבר ה' הנמצא בכל דבר גשמי. וביום הסתלקותו י"ט כסלו, הוא תפס בידו של האדמו"ר הזקן ואמר לו: "י"ט בכסלו הוא ההילולא של שנינו" - ובאותו יום הסתלק מהעולם.

מי שלא טעם טעם 'גן עדן' אמיתי, לא יודע שהוא חי ב'גן עדן' מזוייף...

"טעמו וראו כי טוב ה'..."

אמתי קאתי מר? "לכשיפוצו מעיינותך החוצה..."

שנזכה במהרה בימינו לביאת משיח צדקנו, אמן!

לע"נ רבי דב בער המגיד הקדוש ממעזריטש בן אברהם וחווה זכותו תגן עלינו, אמן.