במעמד עילאי ורווי יראת שמים, נשא הרבי מתולדות אברהם יצחק את קינות תשעה באב יחד עם קהל חסידיו בבית מדרשו שבקריית הר יונה – מעזריטש, בנוף הגליל, שם שוהה הרבי בימים אלו למנוחה והתעלות.
במהלך אמירת הקינות ניכרה על הרבי התרגשות עמוקה, ודמעות נראו זולגות מעיניו בעת שקונן על חורבן בית המקדש וצרות עם ישראל. קולו הרועד נשמע כאשר חזר על המילים "ציון הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ", ומסביבו ישבו החסידים בבכייה חרישית, אחוזים ברגש של שברון לב.
הרבי, אשר נושא בליבו את צער כלל ישראל, עורר את הציבור בדבקות ובכוונה יתרה, כאשר כל ניגון, כל מילת קינה, נישאה מתוך עומק הלב ומסירות אמונה.
המעמד היה עדות חיה למסורת החסידית החיה והבוערת גם בגלות זו – עד יבוא גואל ויבנה בית מקדשנו במהרה.
0 תגובות