אאא

 מה ההבדל בין מסמר לבורג?..."

לחגיגת ה"וורט" של שמשון, החברותא המבוגר שלי בישיבה, הגעתי כבחור צעיר מרוגש מהרגיל. גם כי עד אז לא היו לי הרבה הזדמנויות להשתתף בשמחה מסוג זה כחבר קרוב, וגם לאחר שנחשפתי קצת לקשיים ולהתמודדויות של חיי הרווקות המאוחרת והמורכבת שלו כבחור "אלטער" בישיבה, ולאחר שגם ניסיתי לקחת אותו כפרויקט בעצמי לשידוך ולתפילת רבים, הנה זה סוף סוף קרה-  שמשון מתארס בשעה טובה.

כמעט ולא הצלחתי למצוא את המילים כדי לדבר באירוע, אבל דווקא 'זוהר' חברו של שמשון לוועד, שנותר באותה העת כשליט יחיד ללא עוררין על התואר הלא-נחשק: ה"אלטער" של הישיבה, ידע למצוא את המילים הכי מדויקות כדי להביע את הרגשות שלו.

מאחורי חיוך זוהר כשמו, שחשף טור בוהק של שיניים על רקע עורו השחום, ירה זוהר את השאלה הפותחת לחלל האוויר: "מה ההבדל בין מסמר לבורג?"

הלא לשניהם ישנו בסך הכל אותו הייעוד. על שניהם אפשר לתלות תמונה ושניהם ננעצים בפעולה לא מורכבת למדי בקיר או בחפץ הנדרש. אז למה יש את שניהם בעצם?

אלא שההבדל הוא בתוצאה.

בורג יכול להחזיק משקל גבוה יותר מאשר מסמר פשוט שנעוץ בקיר, ולכן הוא משמש כאמצעי לדברים כבדים וגדולים עוד יותר.

אבל מסתבר שההבדל הוא לא רק ברמת התוצאה, כך הסביר זוהר, אלא גם ב"דרך".

למסמר יש תהליך פשוט בחייו. הוא נתקע בצורה "חלקה" וישרה בקיר באמצעות פטיש שמכוון אותו למקומו הבטוח בקלות יחסית. מסמר שמתעקם מעט- מוצא את דרכו הישר לפח בלי נקיפות מצפון.

אך כדי לנעוץ בורג נדרש תהליך מורכב קצת יותר. צריך מקדחה- לקדוח חור בקיר, ואז "דיבל" שעושה התאמה והכנה, ואז- מגיע הבורג. גם הוא, באמצעות מברג או מברגה לא נכנס בצורה ישרה ובקו חלק למקומו אלא עובר בחייו עוד סיבוב ועוד סיבוב, עד שמוצא את מקומו בסופו של דבר, יציב יותר ומחוזק היטב, כדי להכיל עליו משקל כבד ורב.

"יש כאלו שהולך להם הכל בקלות בחיים" הכריז ברגש זוהר, "סטנדרטים שכאלה...

אבל יש כאלו שעברו 'כמה סיבובים' טובים בחיים שלהם...

אנחנו ראינו רק את הסיבובים של 'החתן שלנו' אבל אנחנו יודעים גם את המטרה והתהליך שלהם- להקים בית גדול יותר וחזק יותר בע"ה. לא בית 'סטנדרטי'.

לזה כנראה היה צריך עוד כמה סיבובים נוספים, מה שבטוח בטוח...

למסר הזה היתה משמעות רבה, מרגשת ומעצימה, במיוחד כאשר הוא הגיע מהחבר הטוב המבוגר והיחיד שנותר לעוד 'סיבוב אחד אחרון' בישיבה. 

קפיץ החיים

קובי הגיע אלי לפגישה עם פרצוף מתוסכל, מלא בייאוש, בתבוסתנות וברחמים עצמיים וכמו בכל פגישה פצח מיד באותן הטענות: "החיים שלי קשים, לא הולך לי בחברה, אני שונא את המורה שלי, אני מרגיש תקוע ולא מתקדם בכלום, יש לי מחשבות שליליות על העולם, והטענה האחרונה- הדובדבן שבקצפת- אני מרגיש שכבר הייתי ב'סרט' הזה, אפילו כבר דיברנו על זה, וזה כל פעם חוזר אלי שוב ושוב, אני מרגיש שהחיים שלי "תקועים בלופ" ואני לא מצליח להתקדם ולצאת מזה כדי להמשיך הלאה!... מה עושים??...

הסברתי כי בשונה ממה שאנחנו מדמיינים אולי בהתחלה, החיים שלנו לא נעים בקו ישר, מנקודה א' לנקודה ב'. הם נעים במעגליות.

"מעגל השנה" למשל חג סביבנו מידי שנה ולוקח אותנו איתו למסע עם משמעות רלוונטית להווה שלנו. בדומה לו גם מעגל החיים נע בתנועות עיגוליות, אך בשונה ממעגל שחוזר ל'נקודת המוצא', החיים הסיבוביים שלנו הם "ספירלה" (כמו קפיץ).

סיבוב, ועוד סיבוב, ושוב סיבוב.

זה נראה אולי אותו סיבוב, אותה התמודדות ואותו הנסיון, אך לא. יש הבדל.

אנחנו חווים רגשות והתמודדויות שונות לאורך החיים שוב ושוב אך ממקום אחר.

לשם משל, בתחילת החיים אנו חווים "פרידה" מהרחם של האם, לאחר מכן פרידה בדרך לגן כשאמא הולכת לעבודה, בהמשך פרידה מהגן, מהחברים מביה"ס, מהישיבה ומהרווקות ומבית ההורים כשמתחתנים וכן הלאה, עד הפרידה האחרונה מהחיים עצמם.

לכאורה מדובר באותה "פרידה", אך החוסן האישי שלנו, הכלים והידע והנסיון שלנו משתנים בהתאם לקומה העכשווית שבה אנו נמצאים, ומשליכים גם על ההכלה שלנו ועל יכולת התגובה שלנו למצב עצמו.

הקומפוזיציה הספירלית היא מודל תהליכי לחיים.

לא 'עיגול' אלא 'ספירלה'. כי אנחנו לעולם לא חוזרים לאותה נקודה ממש, אלא לקומה גבוהה יותר, כמו בקפיץ.

זה לא שאנחנו תקועים ב'לופ' בחיים שלנו כי גם אם החוויות, ההתמודדויות והדילמות חוזרות על עצמן, הן מגיעות כשאנחנו כעת במקום שונה וגבוה יותר, בקומה אחרת עם ידע, נסיון וכלים אחרים שרכשנו בדרך או מתוך הנסיון הקודם.

בסיבוב הבא

"כי התחת אלוקים אני, ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"

מדוע באמת יוסף לא מעניש אותם על מה שעשו בחזרה?

הוא מסביר להם שלתת עונש- 'רע כנגד רע', זה אפשרי לבן אדם.

אבל מכיוון שהמעשה שלהם הרי קיבל 'טוויסט בעלילה' והתהפך לטובה, על מעשה שכזה- מידה כנגד מידה שמתחיל רע ומסתיים בטוב במהותו הוא עצמו לא יכול להחזיר להם, זה רק הקב"ה יכול לייצר כזה דבר.

ממילא אומר להם יוסף: אני לא תחת אלוקים ולא יכול להחזיר לכם כזה עונש שהוא לטובה בעצם, רק הקב"ה יכול לתת את התיקון הנכון עבורכם, בתהליך שיהיה משמעותי גם לכם לחזור ולתקן את מה שהיה ב"סיבוב הקודם" שלנו, וזה מה שמכונה הנהגה של "מידה כנגד מידה".

גם לקריאת שמע של יעקב שהתפרצה לו בעת הפגישה יוסף לא היה שותף,

הוא כבר יודע לפני כן שזה לטובה והנהגה של רחמים שהתגלתה בסוף ומבחינתו אין בכך כעת משום חידוש שמצריך ברכה, אך יעקב לעומתו מגלה את זה כעת ומציין "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד"- גם כשזה היה נראה מידת הדין (אלוקים) מסתבר למפרע בסיבוב הזה שזה היה לטובה (ה') ושה' אחד וטוב בכל הנהגותיו.

מצוות בסיבוב

בעודי מהרהר בבוקר על המודל הספירלי אני מוצא את עצמי בבית הכנסת, "מגלגל תפילין" לתפילת שחרית וחושב על כך שמעניין שדווקא המצוות שנועדו לקשר אותנו בתודעה להקב"ה, התפילין והציצית, קשורות אף הן למודל הספירלי.

הציצית שמהותה "וראיתם וזכרתם" מורכבת מפתילים שמגולגלים להיקפים וקשרים, וגם התפילין של יד, שהם כנגד הלב, נכרכים סביב הזרוע במעגלים, נקשרים ומקשרים בעבותות של אהבה וחיבור לבורא את עולם הרגש שכנגד הלב.

עוד סיבוב ועוד סיבוב מנקודת המוצא המקבילה ללב וליצירת ההרגש הראשוני, וכל סיבוב מקרב אותנו יותר למה שנמצא בראש הסיבובים, כרוך על האצבעות- אותיות שם ה'.

ק-ל עליון שנמצא מעל כל הגלגולים והסיבובים של חיינו, סיבובים שמתחילים בסיפורי אבותינו ואנו חלק מהם, שנמצאים שם כמו מטרה שמונחית לפנינו- בסוף כל הקשרים והסיבובים מגיעים לחיבור העליון עם הבורא.

יש סיבוב של אברהם ומידתו "רחמים", סיבוב של יצחק ומידתו "דין" (סיבוב שחוזר לרוב על אירועי חייו של אברהם ומשמר את קיומו ואולי לכן נמדד במבט של דין בוחן וביקורתי יותר), סיבוב של יעקב שהוא שילוב של דין ורחמים, מידת "תפארת" ותורת אמת ומעשית ליעקב שמשלבת ומאזנת, ויוצרת איזון ביעקב השלם, ישנם עוד תיקונים גם בבניו, יוסף וכן הלאה. שרשרת הדורות שנעה במעגלים- בתנועה ספירלית למעלה...

והסיבובים של חיינו הם פרק נוסף.

עוד סיבוב אחד שביעי ואחרון על הזרוע, אנחנו כמעט שם...

ואז- רגע...

עוצרים לרגע, אחרי הסיבובים, עוברים להניח "תפילין של ראש".

ואז חוזרים לכרוך את שם ה' על היד ולהבטיח את נצחיות הקשר שבינינו- "וארשתיך לי לעולם..."

ללמד כי סיבובים בחיים זה טוב, להיקשר רגשית להקב"ה זה נפלא.

אבל צריך גם לעצור באמצע ולהכניס את הראש לשם.

תפילין של ראש מכוונות כנגד המח, השכל, "הנשמה שבמוחי".

כי אפשר להתרגש ולהרגיש, אפשר להתנסות בעשרות סיבובים שונים של נסיונות וההתמודדויות ועדיין לצאת מהם וכלום.

בשביל לצאת מהם עם מימוש אמיתי של המטרה, צריך גם לשלב ולהכניס את הראש, שמנתח, שמבין, שמוצא הגיון וחיבור ומניע את הרגש ללמוד, להשתפר ולהשתנות מעשית מהסיבובים שעוברים עלינו בחיים.

אחרי שיש לב, ויש ראש, רק אז יש הבנה ותפיסה של קשר עמוק ונצחי, של "וארשתיך לי לעולם" שמפיח חיים בלי מימד של זמן וחומר, "ויחי" לעולם. יעקב אבינו לא מת.

הסיבוב שלו לא היה לשווא.

התמודדות- נקודת היהדות

ה"אמרי אמת" (בהעלותך) כותב: "עיקר נסיון הוא, שתישאר תמיד "נקודת יהדות" שיוכלו להתחזק בה בעת נפילה. בעת שמשה רבינו אמר: "מי לה' אלי" נאספו אליו בני לוי. הלא גם בבני ישראל היו אנשים גדולים, אלא שנפלו לידי יאוש בראותם ההסתרות הגדולות, שהיה אז הסתרת פנים. וכל זה היה בכדי שיתגברו על ההסתר".

כאשר האדם זוכר את עצם יהדותו והקשר הפנימי שלו לה', אין הוא נופל לידי ייאוש. לפעמים הקב"ה מסתיר פניו והאדם נוטה להתייאש, אך זה נסיון שבא לבחון את נקודת היהדות הפנימית של האדם.

"כשנופל האדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא, כי התחזקות היא תחילת ההתקרבות על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש להיכנס בעבודת ה' כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם. וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכים ממש בכל יום להתחיל מחדש" (ליקוטי עצות, ערך התחזקות)

חיינו מורכבים ממאות ואלפי סיבובים, שתפקידם ללמד ולתת לנו כלים להתמודדות הבאה.

גם אם נפלת בסיבוב הקודם, אל תדאג ואל תכנס ליאוש.

זו "נקודת היהדות" שלך.

עם הנסיון, הידע והכלים שרכשת בסיבוב הקודם, נסה שנית- בסיבוב הבא.

 

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי ומנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה, ממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד

להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com