"הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב" (י"ג, ד'). התורה מספרת לנו שבני ישראל עזבו את מצרים בחודש האביב. אנחנו מציינים יציאת מצרים כל שנה עם חג הפסח וזהו ענין בסיסי וגורם מכריע בקביעת לוח השנה היהודי שחג הפסח יצויין באביב. יש לנו שנים מעוברות שמוסיפים עוד חודש על מנת להבטיח שחג הפסח תמיד יחול באביב.
" וכי לא היינו יודעין באיזה חדש יצאו? אלא כך אמר להם, ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים"( רש"י שמות י"ג, ד').
רש"י מפרש שהקב"ה עשה חסד גדול עם בני ישראל בכך שהוציאם ממצרים באביב, כאשר מזג האויר אינו קר מדי או חם מדי.
רש"י שואל, אחרי מאתיים ועשר שנות שעבוד, האם העובדה שמזג האויר היה נעים בכלל אמורה היתה להילקח בחשבון? מדוע התורה מדגישה את מצב מזג האוויר ששרר בעת הגאולה? הרי בני ישראל סבלו קשות, המצרים עינו אותם והרגו את ילדיהם באכזריות, הרצון שלהם היה אחד – לצאת ממצרים וכמה שיותר מהר. וכי שמחת גאולתם הייתה נפגמת לו היו יוצאים במזג אוויר סגרירי וחורפי או לחילופין ביום קיצי לוהט? גם אם נאמר שמזג האוויר כן היה משנה את מצב רוחם, האם פרט זה חשוב עד כדי כך כדי לציין אותו בתורה?
רש"י מדגיש שהתזמון של יציאת מצרים בזמן אביב היה חסד לעם ישראל אבל עצם הוצאתם שלבני ישראל מבית עבדים היה אקט של רחמנות הרי לנו שתי תפיסות, אשר לעיתים משמשות לחילופין, אולם למעשה אלו שני רעיונות שונים – רחמנות וחסד.
התחום בין שתי מידות אלו עלול להיטשטש ולגרום לכך שמעשה רחמים יצטייר בעיננו כמעשה חסד, ומעשה חסד ייראה לעיננו כמעשה רחמים. אולם האמת היא לא כך. חסד ורחמים הם שני כוחות נפש שונים.
רחמנות מתעורר בתגובה למצוקתו של אחר כאשר אדם מגיב למצב משבר או קושי. חסד אינה תגובה למצב ספציפי, אלא מעשה נדיב על מנת לעזור לאחר. מידת החסד איננה זקוקה לגורם חיצוני שיעורר אותה, אלא היא כוח פנימי המבקש לתת מעצמו ולהשלים לזולת את חסרונו גם אם הוא אינו סובל מכך.
כאשר הקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים היה זה מעשה של רחמנות. הוא לא היה צריך לדאוג שזה יתרחש באביב, אך הוא עשה זאת מצד החסד. פעמים רבות אנו עושים עבודה טובה עם הרחמנות, אך לעיתים בא הדבר על חשבון החסד.
לדוגמא, אנו יכולים לתת צדקה, על מנת לעזור למשבר במקום כלשהו, וזאת על חשבון של טיפול בצרכים מקומיים, רגילים ומתמשכים.
אנו צריכים למצוא את האיזון בין השניים. זהו השיעור שאנו לומדים מיציאת מצרים, וההתעקשות על כך שהתאריך של פסח יהיה לנצח בחודש האביב. הדבר בא להזכיר לנו את החשיבות של הרחמנות, התגובה להתרחשויות כואבות, אך גם הצורך המתמיד לעסוק במעשי חסד.
חסד ורחמים, אלו שתי תכונות האמורות לאפיין כל אדם יהודי. שתי מידות אלו, הן שתיים מתוך שלושת הסימנים של עם ישראל, וכפי שכותב התלמוד: "שלשה סימנים יש באומה זו, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים" (יבמות עט ע"א).
בזמן לידת עם ישראל ה' נטע בנו מידות של רחמנות וחסד מידות אילו מתחזקות אם יש מידה של ביישנות – גאוותן לא יצליח להבין המועקה של השני!!