אאא

אדם שנרפא מצרעת חייב להביא שתי ציפורים כקרבן לכפר על חטאו. אחת הציפורים משולחת לחופשי והשנייה נשחטת.

זוהי הפעם היחידה בה קרבן יחיד לא נשחט ובמקום זה נשלח לחופשי. הגמרא בערכין (ט"ו) שואלת מדוע משתמשים בציפורים לקרבן זה ותשובתה היא שציפורים מצייצות ללא הרף, והם מזכירים לנו שעונש הצרעת מגיע בעוון דיבור לשון הרע.

רש"י (ויקרא יד, ד) מסביר שהציפורים המפטפטות באות לכפר על פטפוטיו של המצורע: "לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטוהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול".

ספר הזוהר כותב "כמה דעונשא דהאי בר נש (כמו העונש שבא על האדם) בגין מלה בישא (בגלל דיבורים שלא היה אמור להוציא מפיו כמו לשון הרע) כך ענשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל (כך עונשו על מילים טובות שהיה יכול לומר ולא אמר" )(זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת תזריע דף מו עמוד ב).

השפת אמת מוסיף כי שתי הציפורים מסמלות את דיבור לשון הרע ודיבור לשון הטוב, אולם מה הכוונה בכך? מה זה לשון טוב? והוא מסביר שלשון הטוב הוא הימנעות מלדבר דברים טובים על הזולת . הציפור המשתלחת היא כנגד הדיבורים הכשרים שלא שולחו מהפה..

אדם יכול למצוא עצמו במצב בו הוא יכול לתת חיזוק חיובי לאדם אחר, אך הוא בוחר שלא לעשות כך כיוון שהוא לא רוצה להתערב או שהוא מתעצל והוא צריך לכפר על מילים טובות שהוא לא אמר. הציפור הנשחטת מסמלת את לשון הרע שאותו חייבים להשמיד, ואילו הציפור הנשלחת לחופשי מסמלת את לשון הטוב, אשר צריכה להמשיך ולהישמע.