אאא

השבוע ישבנו בצוות הישיבה לבנות את הלוח זמנים של השנה הבאה, דווקא השמיטה לא היא זו שבאה בחשבון הבניה, ואפילו בקושי זה שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה מעוברת, אבל ישבנו וחשבנו שוב ושוב על תאריכים אופציונליים של בחירות לכנסת, כן הם אלו שמשבשים לנו, בשנתיים האחרונות זה כבר הפך לחלק מהלו"ז חלקם אומנם הגיעו בימי בין הזמנים אבל חלקם גם ממש לא, ואז הכתה בנו המחשבה-

ולא אינני חס על אותם מיליוני שקלים שיכלו לתמוך בניצולי שואה לאורך השנה ולא רק ביום השואה, או באותם שזקוקים לתרופות מצילות חיים וחייהם תלויים מנגד, וכמובן לא על הפוליטיקאים שמתלבטים אם לפרסם מודעת דרושים לעבודה וברזומה של הקו"ח יכתבו היה ח"כ ב-3 קדנציות בשנת 2021 .

הכתה בי המחשבה על הנוער שגדל בצל הבחירות, אם בעבר הלא רחוק שמענו ונחשפנו ללכלוכים ודברי גנאי ובלע אחד על השני רק אחת לארבע שנים, עכשיו זה הפך להיות חלק מהתוכנית השנתית בחירות, לכלוכים, ושוב בחירות ושוב לכלוכים והשמצות דוחות ברמת גן חובה ומטה, ושלא נדבר על הפודל התורן להתנגח בחרדים מצד אחד, אבל מצד שני זה מה שמדרבן חרדים להצביע מעבר לצו של ועשית ככל אשר יורוך שגם היא כבר מצווה לא נדירה בשנים האחרונות.

השאלה מה קורה לנוער שגודל בצל השנים הללו, מה קורה לנוער ששומע כל כך הרבה טינופת לשון הרע ורכילות, מה יקרה לנוער שחלק מנוף נערותו היה חוסר אימון הדדי בין נבחרי ציבור חרדים וחילונים כאחד, לבין סגידה בלתי נתפסת וכבוד אלוקי לאדם שיושב על כסא ראש הממשלה כבר שנים בעיקר כי הוא הצליח להביא חיסונים (ואני בטיפשותי התפללתי לבורא רפואות נורא תהילות שימציא לנו מזור ורפואה במקום להתפלל לביבי) פולחן אישיות שכזה, איזה סוג אישיות יפתח נער ששומע בביתו ובבית כנסת ובישיבה ובכל מקום אחר דיון חופשי על אחרים, על חייהם ועל אישיותם ומעשיהם, ולא באופן נדיר כפי שהיה בעבר אחת לארבע שנים אלא שנתיים רצופות???

אחד הפירושים המרתקים ביותר של הרש"ר הירש נמצא דווקא בפרשתנו תזריע, ניתן היה לצטט משם משפטים ובתחושה הרש"ר כתב את זה השנה הזו שנת הקורונה והבחירות או יותר נכון "שנות" תחת מאמר "נגעים" שעוסק בשאלה האם הצרעת היא מחלה הדורשת בידוד רפואי או תורני, על תפקיד הכהן מול תפקיד הרופא ועוד, נכנסים כמה משפטים מיוחדים במיוחד, שמהווים לנו וויז/ מצפן בעידן מבולבל שכזה. הרש"ר עסוק מאוד להעמיק ולהסביר את מהות הצרעת וההוכחות שאיננה מחלה הדורשת בידוד רפואי אלא בידוד עם מסר רוחני:

רש"ר הירש ויקרא פרק יג פסוק נט:

"כך יש להבין את הצרעת, שנשלחה מאת ה'; ועונש זה נגזר כתוצאה מחטא חברתי, אשר - כמות שהוא מתואר לפנינו - הוא גם לשון הרע וגם גאווה. מעתה כל נגע צרעת הפוגע באדם מישראל יזכיר לו את המאורע שנתנסתה בו מרים; מתוך כך יבוא לידי שמירה קפדנית של ההלכות הנוגעות בדבר. נמצא אפוא, שיש לראות כל נגע צרעת כעונש על חטא חברתי; וההסגר מחוץ למחנה - מחוץ להיקף הלאומי שמסביב למקדש התורה - תכליתו וטעמו אינם אלא "הִכָּלֵם": להחדיר באדם את התודעה של פחיתות מעלתו. "בוש" מציין אכזבה מבחינת ציפיות העתיד; "החפיר" - מבחינת העבר, שלא הובן כהלכה; ואילו "הִכָּלֵם" מציין את תחושת הצער, הנובעת מחוסר כבוד בהווה. "כלם" קרוב ל"גלם" - המורה על חוסר צורה; בלשון חז"ל מצוי "גולם" - באבות ה, י - גם בהוראה מושאלת: מחוסר צורה תרבותית - מוסרית. נמצאת זו משמעות צורת "הִכָּלֵם": הנכלם רואה עצמו "כגולם" מוסרי; פגעה בו ההכרה, שאבד לו צלם אנוש מבחינה מוסרית. ההסגר מורה למנוגע שאצבע אלהים "נגעה" בו: הוא קיפח את הזכות לשהות בתחום החברתי של המקדש"

העיסוק בחיי האחר, הדיבור על הזולת, הרכילות, לשון הרע, מעניק לאדם שכזה "תעודת גולם" כמו שהגולם חסר צלם אנוש, כמו שהגולם הוא חסר חיות ואנושיות, חסר תחושות, חסר אינטליגנציה חברתית, כך גם זה העוסק בחיי האחר, בהשמצות האחר, הוא גולם! גולם עם תעודה של התורה! גם מרים הנביאה נפלה בחטא זה, היתכן? כן! כי היא הייתה בשר ודם עם התמודדויות של בן אנוש ואדם יודע ליפול ולקום, אבל יש פה גם תעודת יושר למרים הנביאה, כי אם התורה עוסקת בסיפור שלה פעם אחת בלבד כנראה שרק פעם אחת בלבד היא דברה לשון הרע! רק פעם אחת! 

כשאוכלי  הַנֶּשֶׁר הַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה מדברים לשון הרע ומשתלחים איש ברעהו ועושים יד ביד אחד נגד השני תוך כדי השמצות ובגידות באימון על זה אין לנו פליאה, עליהם רק נתפלל יתמו חטאים מן הארץ שישובו בתשובה שלימה, אבל שכאלו הנקראים שומרי תורה ומצוות משתלחים במי שצבע העור והכיפה לא בדיוק מתאים להם זה כבר מטעה, זה כבר מחלחל, זה כבר הרסני!  אז המבוגרים למדו כבר להתמודד ולהסביר שזה שתי דינים וכו' זמן הבחירות וחיי השגרה, אבל מה הנוער שחווה שוב ושוב מערכות בחירות וגודל עם זה עם התנהלות גולמית שכזו מה הוא חווה איך הוא גודל?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הרש"ר הירש מתייחס בסוף דבריו הארוכים גם לשאלה זו:

"הסברה זו של תורת - הנגעים נתונה בדברי התורה עצמה; אך היא נסתרת, לכאורה, על - ידי ההלכה - שתינוק בן יום אחד מטמא בנגעים (עי' פי' פסוק ב). שהרי כך היה נראה לנו לומר: האזהרה המוסרית - שהיא כל תכלית תורת הנגעים - מקבלת תוקף רק בגיל הבגרות. אולם ילדים שטרם הגיעו לבגרות כלולים בתחום אישיות הוריהם; הם הנבטים הרכים של האנושות; והם יגדלו להיות צלם אלוקים בבית חיי הוריהם ועל - פי דוגמתם. כדרך שנגע הנראה בבגד ובבית הוא אות אזהרה לבעליהם - כן הדבר בנגע, הנראה על מצח ילד תמים. הוא אזהרה מזעזעת את לב הוריו לבוא ולפשפש במעשיהם; יראו את תמונת החיים, שהיא מופת לילדם בהתנהגותם החברתית. תו הנגע שבגוף בנם - והכרזת הטומאה ותוצאותיה - הם אזהרה חמורה להוריו: שפרו מעשיכם למען ילדיכם, היו הגונים למען עתיד בניכם! הכתם המוסרי שידבק בבניכם נזקף לחובתכם - - אכן נגע שעל מצח ילד תמים הוא אזהרה חמורה יותר להוריו - מנגע שפגע בגופם"

ילד תמים שמסתובב ופיו שופע אמירות ופנינים שנונות וחדות בגנות קהילה זו או מנהיג זה, וכשכל פצפון למד לפעור פיו בענקי האומה וגדולי תורה רק כי לא הלכו יד ביד עם דעת תורתו הקדושה, לא שלו אלא של אביו, לא אביו העובד אלא  אביו שחזר מהכולל או מהישיבה, והמסר שהוא העביר בכניסתו הביתה או בשולחן השבת היה מסר של שנאה בגנות האחר, בקהילת האחר, שלא יתפלא אם על מצח בנו יהיה אות קלון, הקלון הוא לא של הילד! הקלון הוא של אביו, של רבו, של כל מי שדיבר בגנותם של האחרים "אזהרה חמורה להוריו: שפרו מעשיכם למען ילדיכם, היו הגונים למען עתיד בניכם! הכתם המוסרי שידבק בבניכם נזקף לחובתכם - - אכן נגע שעל מצח ילד תמים הוא אזהרה חמורה יותר להוריו - מנגע שפגע בגופם"

הדרך היחידה להתמודד בתקופה שכזו עם מציאות הזויה שנכפתה עלינו  שרק אנשי אמונה יכולים לשרוד אותם נכון, הדרך היחידה היא לפקוח עיניים, נכון חייבים להצביע כל אחד כדעת רבותיו, אבל יש עוד מצוות בתורה חוץ מועשית ככל אשר יורוך, יש חטא לשון הרע, שהוא חמור ביותר ומביא בידוד לאדם ולעולם, אם נשוחח בצורה הנכונה, נחפש את הטוב שבאחר, ילדנו יגדלו לא עם תעודת גולם אלא עם תעודת יושר!

רק חינוך כזה המכיל כל יהודי באהבה, רק חינוך כזה היודע להבדיל בין הטמא לטהור על פי דעת התורה, רק חינוך שיודע להבין ולהסביר שיש דרכים רבות בעבודת ה' אין כזה דבר קהילות שהם קרובים ליהדות, או מזכירים יהדות, כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים וכולם קדושים! כ ו ל ם! רק שנדע לחיות בחום לבבי אחד כלפי השני נוכל לסכל מראש חינוך שהוא אות קלון גם אם יהיו בחירות נוספות.

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין