אאא

בפרשת 'כי תצא' פורש משה רבנו בפני עם ישראל' ציווים הקשורים בין היתר בדיני ירושה, נישואין וגירושין, איסורי גילוי עריות, וכן הנהגות חברתיות כגון; השבת אבידה, איסור ריבית והלנת שכר, איסור עיקול רכוש אלמנה ויתומים, מסחר ביושר וכו'. בפרשה קיים ציווי נוסף שאומר: " כִּי־תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ... לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ... מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ ".

טבעו של אדם הוא – כאשר הוא נמצא בצרה הוא לא מהסס לנדור נדרים ולהבטיח תרומות וכל מיני הבטחות צדקה. אולם, לאחר שאדם מתאושש מהצרה שנפלה עליו, הוא מתחיל להתחרט על כל ההבטחות ונדרים שהבטיח ושוקל בדעתו האם למלא את כל הנדרים שהתחייב עליהם כשהיה בעת צרה. על כך מזהירה אותנו התורה: "מוצא שפתיך תשמור ועשית". לפני שאתה מוציא הבטחה משפתיך. שכן, עליך מוטלת חובה לקיים כל מה שיצא משפתיך בשעת הנדר.

לצערנו, מנהיגים, אישי ציבור ועסקנים רבים, נודרים ומבטיחים הבטחות שונות ומשונות, ולפעמים אף נשבעים על קיום נדר, אך בסופו של דבר אינם מקיימים כל מה שהבטיחו. זו מציאות עגומה מאוד, כאשר מנהיגי הציבור חייבים לשמש דוגמא לעם ישראל ומשנים את דעתם ואת כל הבטחותיהם. אמר על כך אחד הצדיקים, מי שנזהר ומקפיד לכבד כל דיבור שלו, זוכה שאלוקים שמכבד את מוצא פיו ורחשי שפתיו מתקיימים.