סיפר לי תלמיד שלמד בישיבה נחשבת אך לא הרגיש שום קשר ושייכות לדרך שאותה ישיבה ורבניה מייצגים, ושלכך הוא בחר ללכת לישיבה חדשה שלא בדיוק לרוחם של הישיבה הקודמת שלמד, ברגע שהדבר נודע בדיעבד, הישיבה עשו קול רעש גדול ושלחו נציגים מגוונים לשכנע אותו לשנות את החלטתו.
אחד מאותם נציגים היה הר"מ של התלמיד מהשנה האחרונה שבה הוא למד בישיבה, הוא הגיע אליו הביא לו מיני תרגימא וניסה את מזלו בדברי מוסר ותוכחה לצד דברי שבח על יכולותיו של התלמיד, לאחר אותה שיחה סיפר לי התלמיד בהאי לישנא: שנה שלמה למדתי אצל הר"מ הזה הוצאתי 100 בכל המבחנים לא איחרתי לשיעור אחד או לסדר אחד הייתי פרפקט, מעולם לא זכיתי לשיחה אישית עם הר"מ הזה או יחס מיוחד, גם כשהתקבלתי לאחת הישיבות הטובות הוא לא אמר לי מילה ובוודאי לא כשסיימתי את הישיבה מבחינתו ההשקעה שלי הייתה מובנת מאליה, עכשיו כשהוא בא לדבר איתי כי החלטתי שאני בוחר בדרך אחרת אני לראשונה זוכה למפגש אישי עם מי שהיה ר"מ שלי שנה שלמה!
יצירת קשר אישי לאורך הדרך הוא הכלי החיוני ביותר להצלחת התלמיד/ הבן / הבת, ככל שהקשר בנוי יותר, איכותו יותר, ובעיקר תמידי ופתוח, היכולת להשפיע על תהליכים בנפשו של הנער נעשית זמינה ונכונה, הנער איננו טיפש פחית קולה וחבילת שוקולד לא ישפיעו עליו בדיעבד על בחירה שהתגבשה אצלו לאורך תקופה, הבחירה נבחרה עם סימוכין ורצונות בעקבות אי אלו מאורעות שהתרחשו, לא ניתן בדיעבד עם חיוך מסוכר לתקן עוולות של תקופות ארוכות.
כאשר מגיע שעתו של משה רבינו להיפרד מהעולם זה נעשה בתהליך שבו ממומשים כל האופציות, ראשית משה רבינו מצווה את עם ישראל שוב ושוב את המעשה אשר יעשון ומדריך אותם בצורה חדה וברורה ואומר את צוואתו כך שאף אחד בדיעבד לא יוכל לבוא ולשנות אותה ולהגיד הרבה התכוון כך או כך ואז להגיע לבתי משפט ולטעון שדבריו מזויפים, כי הדברים נאמרו באופן חד וברור.
מעבר לזה משה עצמו גם ממש את הקופונים האישיים שלו ופונה לבורא עולם ומנסה "לשכנע" אותו שהוא רוצה להמשיך להנהיג את העם המובחר שחי וקיים בזכות העירבון שלו או לכל הפחות לחיוןת איתו בלא שהוא מנהיג, למעיין במדרשים ניתן למצוא דברים מרתקים ומרגשים החל מפרשת ואתחנן וכלה בפרשתנו, איך משה מנסה בכל דרך סברא והגיון להמשיך ולהיות חלק מעם ישראל, ולא רק זה משה אף מנסה כמבואר במדרש לא לאפשר למלאך המוות להגיע אליו פיזית ביום פטירתו, מחד הוא משלים עם הגזירה מאידך עושה כל השתדלות לבטלה.
קשה מכל היא העברת שרביט ההנהגה בחיי הרבי לתלמיד, היכולת להעביר את ההנהגה ולראות את פרי ידך מונהג על ידי תלמידך שאתה חנכת היא צורך השעה אבל גם קושי בלתי סביר, (כמה צרות היו נחסכים לו מנהיגי עולם הישיבות והחסידות היו עושים כך ומכתירים באופן ברור את הממשיך ולא רק בצוואות מחיקות) וכך כתוב במדרש דברים רבה פרשת וילך פרשה ט סימן ט:
"מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע נתיירא יהושע ואמר משה ר' בוא אצלי יצאו להלוך הלך משה לשמאלו של יהושע נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור א"ל יהושע כשהיה הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך, אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת ושלמה מפרשה (שיר /השירים/ ח) כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע כיון שקיבל עליו למות התחיל הקדוש ברוך הוא מפייסו אמר ליה חייך בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן מנין שנאמר (ישעיה סג) ויזכור ימי עולם משה עמו"
יהושע מקבל מיד את ההנהגה וכאשר יש לו גילוי הוא מתבקש על ידי רבו משה שיגיד לו מה נאמר לו בגילוי, ויהושע התלמיד מסרב לרבו, זה נראה על פניו סוג של זלזול חלילה של יהושע ברבו – אתה לא אמרת לי אז אני לא אומר לך.... וכי מה אכפת לו ליהושע לומר למשה מה נאמר שם, הרי משה מכיר ויודע הכל, משה שראה בשמים מראות נשגבות, אבל יהושע מסרב עד כדי שמשה רבינו מגיע לנקודת שיא של משבר והקב"ה צריך לנחם אותו... למה יהושע כך עושה לרבו שהביאו עד הלום?
בואו נשים לב ללשון המדרש: "כיון שקיבל עליו למות התחיל הקדוש ברוך הוא מפייסו" איזו קבלה זו למות? האם אתם מכירים מישהו שקיבל עליו קבלה בימים הנוראים למות? אלא ביאור הדברים הם כיוון שמשה הפנים באותו רגע שלכל תהליך בעולם הזה יש התחלה וסוף, ואכן פה משה קיבל המחשה הכי שקופה של התהליך שיתרחש רגע לאחר הסוף שלו שזה הנהגת יהושע, באותו רגע משה קיבל עליו את גזירת המוות בהבנה שזו מציאות העולם, והנה כמו שיהושע עכשיו סירב לשתף אותו בהתגלות ובדבר ה', כך לאחר מותו יהושע לא ידווח למשה על כל התגלות של ה' עליו, וכך הומחש לו מציאות החיים שלאחר מותו.
הצורך בלדעת להיפרד נכון, לחיות את תהליך הפרידה, לדמיין את החיים לאחר הפרידה, הוא קריטי בבניית נפש בריאה של כל אדם אבל במיוחד אצל צעירים רבים, פרידה היא אף פעם לא דבר קל, אך ניתן להתמודד עם פרידות רבות אם הם נעשות בצורה נכונה מחושבת ומשכילה, כאשר משה רבינו מבין במוחשי את הפרידה, הקב"ה מבטיח לו את הנהגת לעתיד לבוא, ולא מתוך נחמה, אלא מתוך המחשת התהליך, לדעת שיש עוד עתיד והחיים כביכול לא נעצרים בפרידה הזו וזה מפייס את משה, לא רק לשם פיוס בעלמא, אלא משה מבין שהדרך להנהגה של הלעתיד לבוא חייבת להתחיל עם פרידה נכונה מהשלב הזה.
אנחנו פוגשים את זה פעמים רבות אצל יתומים שלא היו מוכנים לפרידה וככל שייעשה שם תהליך נכון של השלמה עם הפרידה והבנת התהליך נפשו של הנער תנוח.
ובדומה לזה ילדים להורים גרושים, ניתן לעשות גירושין באופן כזה שזה פרידה אל הלא נודע, הילד נזרק להיכן שהוא וכל אחד מההורים מחפש לו דרך חדשה בחיים, בל נתפלא אם נער כזה בועט בכל המוסכמות, הוא פשוט הפנים את מה שההורים שלו עשו, הם בעטו בו, והוא בועט בחינוך שהם נתנו לו, אבל ישנם בתים רבים שהחליטו אומנם לפרק את החבילה, אבל יחד עם זה הגיע החלטה נוספת חשובה יותר "הילדים לא יפגעו" יהיה מעכשיו לילדים שתי בתים חמים במקום אחד.
כנ"ל נער שהוריו לא מרוצים ממנו, ובהחלטה משותפת הוא נשלח לפנימייה (שזו החלטה כבדה מצד עצמה וכבר נכתב בטורים אלו פעמים רבות על החלטה זו), ניתן לשלוח נער בצורה של כרטיס חד כיווני, העיקר שתלך, וניתן לשלוח נער עם כאב של פרידה, ובעיקר עם אמירה הבית הוא הבסיס שלך לנצח, אוהבים אותך פה מאוד, עצם התחושה הזו שהוא לא הולך אל הלא נודע, ובידיעה שיש מקום שאוהבים אותו בעולם זו אומנם פרידה אבל עם תהליך פנימי ידוע ולא מפחיד, וכדברי חז"ל על חלל הנמצא בשדה: זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה, ואומרים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על דעתנו עלתה, שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה." אם שלחת אדם בלי תחושה שאוהבים אותו, אין לו מוטיבציה להילחם בדרך, ואם הוא ימות זה דם על הידיים שלך, ככל שאתה נותן לו מפות וציוד לדרך כך פחות זרקת אותו ליער אל הלא נודע.
הכוח, המידע, הידע, שנותנים לנער שיוצא לחיים, שמלמדים אותו להתמודד עם החיים, להכיר בכך שיש פרידות ותהליכים לחיים, לדעת שלא נשארים מתחת לסינר של האמא כל החיים, לדעת שעוברים שלבים אחרי שלבים, זה חלק קריטי מההדרכה לחיי הנער, אך בד בבד עליו גם לדעת להתמודד עם אותם רגעים קלים וקשים, וככל שאנו ננגיש לו ונשקף לו את הפרידות השונות ונתכונן איתו יחד או לצידו בדרך הטובה ביותר והמשקפת ביותר, כך נצליח לגרום לו להגיע ליעדו בשלום
השלמת תהליך הפרידה באופן נכון מתבקש לא רק מצד הנפרד אלא מצד אלו שנפרדים מהם קרי המוסד, הר"מ, המטפל, המחנך, מקום העבודה וכו', , גם הם זכאים לפרידה נכונה, פעמים רבות אנו חווים מצוקות של מבוגרים שלא למדו להיפרד מתלמידיהם, או מאנשים שהיו דומיננטיים בחיי תלמידים שלהם כגון מטופלים שונים, הצד המבוגר כביכול, החזק, והוא נישאר פעור פה עם העדר סגירת מעגל חיוני של הפרידה, וזה מקשה על המשך תהליך החיים, עד כדי בזיון וקצף.
פרידה נכונה ומחושבת איננה פריבילגיה של אנשים מתורבתים או בעלי מידות מיוחדות, פרידה נכונה היא כלי חיוני בסיסי להנעת הצמיחה של השלב הבא, ללא פרידה קודמת השלב הבא נדון לכישלון.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין