אאא

וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים׃ וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה…

על פי המלבי״ם, חשדו של יוסף היה צריך להתעורר על עצם כך שאחיו בחרו לנסוע למרעה רחוק מנחלתם, שכן זהו דבר תמוה ולא שגרתי הדורש טעם ברור.

בני האדם רועים צאן ובקר משחר ההיסטוריה, כמקור חשוב למזון מן החי, אך לאורך מרבית ההיסטוריה, הרעייה התרחשה לא רחוק ממקום היישוב. כאשר נסיבות שונות גורמות לרועים לנדוד הרחק מביתם לשטחים אחרים, הדבר נוטה לגרום לחיכוכים ועימותים עם רועי צאן אחרים או עם עובדי אדמה מקומיים. אפילו בזמנינו עוד קורה שבצורות ומדבור של אדמות מרעה כופים על רועי צאן נודדים להגיע לאדמות אחרות וגורמים לסכסוכים אלימים.

אך הסיבה העיקרית שהמרעה המודרני של ימינו מתרחש רחוק מאוד מביתנו הוא כמובן כי מדובר בתעשיה גלובלית ועצומה ששונה מאוד מהמרעה המסורתי. אנחנו משתמשים בערך במחצית (!) מכל אדמת כדור הארץ (להוציא מדבריות וקרחונים) לשם רעיית צאן ובקר, כמעט פי עשרה מאשר לפני 1000 שנים. התיאבון ההולך וגודל של האנושות לבשר ומוצרי חלב משתלט על העולם, לא באופן מטאפורי, אלא הלכה למעשה. הדבר אחראי למידה גדולה מאוד של נזק סביבתי ואקולוגי, כולל פליטות גזי חממה שתורמות לשינוי האקלים, וכריתת יערות. כ-15% (!) מכל יערות האמזונס - הריאות הירוקות של העולם ומשכנו של מגוון ביולוגי עצום - כבר נכרתו, ומתוכם 80 אחוזים משמשים כעת למרעה. אכן, הרבה מהבשר שאנחנו אוכלים מגיע מיבשות רחוקות, ואנחנו רועים מאוד מאוד רחוק מן הבית.

וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:

יוסף נקנה נמכר מספר פעמים בטרם הגיע למצריים, דבר המצביע על מערכת מפותחת של סחר בעבדים. סחר בינלאומי בעבדים ליווה את האנושות ברב ימיה, וההשלכות עדיין עימנו. למשל, עוד ייקח זמן רב עד שהצלקות החברתיות והכלכליות של העברתם הכפויה של כ-12 מליון העבדים אפריקאיים לאמריקה הצפונית והדרומית בין 1500 ל-1900 יגלידו. אגב, מרבית העבדים האלה הועבדו בתעשיית הסוכר - עוד דוגמא לנזק ההרסני שהתיאבון האנושי ייצר ועדיין מייצר בעולם.

למרות שבזמנינו, מדובר בפעילות שאיננה חוקית בכל מדינות העולם, סחר בבני אדם, כולל בין מדינות, הוא עדיין תופעה נרחבת ומזעזעת, המקיפה עשרות מליוני בני אדם ומייצרת תעשיה כלכלית בת מיליארדי דולרים רבים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בנוסף, ישנם בעולם גם מהגרי עבודה רבים, חוקיים או לא, שלמרות שההגירה שלהם למדינות אחרות היא וולנטרית, היא כרוכה בסבל אנושי רב, וגם אם אינה נכפית על ידי אחרים, לעתים קרובות נכפית על ידי צורך כלכלי והיעדר אופציות עדיפות. כיום יש בעולם כ-170 מהגרי עבודה בינלאומיים שמהוים כחמישה אחוזים מכח העבודה במדינות הקולטות.

אז והיום, מדובר בביטוי של חוסר השוויון הכלכלי בעולם. אם בעבר העולם העשיר ניצל את כוחו כדי לכפות הגירה של עבדים, היום העניים נאלצים להגר ולעבוד בעולם העשיר כדי לשפר את מצבם הכלכלי. למשל, עשרות מיליוני מהגרי עבודה מדרום אסיה עובדים במדינות המפרץ. גם בישראל התופעה מוכרת. עם כל הסבל הכרוך בכך, לפעמים ההקרבה של מהגרי העבודה מאפשרת למשפחותיהם לצאת ממעגל העוני בטווח הארוך, אך כמובן שאין בכך שום הצדקה לניצול של מצבם הפגיע של המהגרים האלה במדינות הקולטות אותם.

כמו יוסף, מהגרי עבודה רבים נאלצים להתנתק ממשפחותיהם וילדיהם לשנים רבות. כמו יוסף, שנעשה לו עוול משפטי והושלך לכלא על לא עוול בכפו, לעתים קרובות מהגרי עבודה זוכים ליחס נצלני וסובלים מהיעדר זכויות והגנות בארץ ההגירה. וזה קורה אפילו כאשר, כמו יוסף, יש להם תרומה משמעותית מאוד לכלכלה ולחברה במדינה הקולטת אותם.

אכן, לנו במדינות העשירות, כמו למצרים בזמנו, יש יחס דו פרצופי למהגרי עבודה. מצד אחד אנחנו זקוקים להם ונהנים משירותיהם. מצד שני, אנחנו לא מתייחסים אליהם כאזרחים שווי זכויות, דבר המייצר כר נרחב לניצול. התופעות האלה צפויות להישאר איתנו כל עוד העולם לא ישכיל לצמצם את אי השויון הכלכלי החריף הקיים בו בדרכים טובות יותר.