גרימת מטרד רעש בשעות המנוחה המקובלות אסורה וממילא שראוי להימנע בשעות המנוחה משימוש במקדחה פטיש וכדומה, אך לא ניתן למנוע עשיית שימוש רגיל בדירה כגון רעש הנגרם מילד בוכה בלילה וכדומה.
הפרעות שינה עשויות לגרום לחלק מהאנשים לכאבי ראש, עצבנות וכדומה ויש בכך אף משום איסור של "לא תונו".
מקורות ההלכה
פתחי חושן חלק ה (גניבה ואונאה) - הערות פרק טו - אונאת דברים מרמה במו"מ וגניבת דעת הערה (ג) שערי תשובה לרבינו יונה שער ב אות כד, וכן מוכח ברש"י בפירוש החומש שכתב, כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט את חבירו, וכן משמע מהמשך לשון המשנה והגמרא שהביאו בדוגמאות של אונאת דברים, ענינים שיש בהם צער או בושת, כמו שיתבאר להלן. והרמב"ם בספר המצוות הכליל בזה גם שלא יכעיסנו ויבהילוהו. ובשו"ע הרב כתב שגם המקללו בפניו, לבד איסור קללה יש בו משום אונאת דברים. ובאור החיים פרשת בהר כתב שגם המרמה את חבירו בדברי שקר הוא בכלל אונאת דברים. ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן רי כתב שבכל צער שמצער את האדם עובר על לאו דאלמנה ויתום לא תענון. ומצאתי לנכון להעיר כאן על כמה דברים שנפרצו בעו"ה גם במחננו, ועוברים בשאט נפש או בשוגג בדברים שבין אדם לחבירו (מבלי שיש בהם דררא דממונא, שבע"ה נתבארו בחיבור זה, ועוד יתבארו בדיני נזיקין).... בספר "הזהרו בממון חבריכם" (עמוד קנו ואילך) האריך בענין גזל שינה, ונראה פשוט שמכיון שצער גדול הוא הרי זה בכלל לא תונו (ולשון גזל אינו מדויק כ"כ בזה אבל איסור צער ודאי יש בזה, וכ"כ בשו"ת קרן לדוד או"ח סימן יח שאסור מן התורה להקיץ חבירו בשנתו משום צער, והאריך שם לדון אם מותר ואם חייב להקיצו כדי שיקיים מצוה דאורייתא או דרבנן או לאפרושי מאיסורא (ומה שדן שם בדין צער בע"ח באדם, יתבאר בע"ה בדיני נזיקין), ועוד האריך לדון אם ישן מיקרי בר דעת), וגם עובר משום ואהבת לרעך כמוך, והזכיר שם במי שעושה רעש בביתו או ברחוב בשעה שהשכנים ישנים, ונראה פשוט שה"ה הגר בקומה עליונה ועושה רעש באופן שמפריע לשכן שלמטה במנוחתו, ה"ז בכלל מצער, ופשוט שבדברים הכרחיים, וכן בדברים שגרתיים, מסתבר שאין בזה איסור, שעל דעת כן אדם דר בקומה שיש שכן מעליו שאי אפשר להזהר בכגון אלה, וסבר וקיבל, אבל יש דברים שאפשר למנוע, כגון כשיש צורך להוציא ולהזיז מטות אפשר לעשות בשעה מוקדמת יותר, ואף על פי שזה גורם לפעמים אי נעימות, וכי מפני אי נעימות שלו מותר לגרום צער לחבירו ולהפריע למנוחתו בשעה מאוחרת, וכן רצוי שבשעות הערב לילך בבית בנעלי בית רכים. ולא להפעיל מקדחות או מכונת כביסה וכדומה, ועוד נראה שאע"פ שלכתחלה אין לחשוש רק בשעה שדרך בני אדם שוכבים, אם יודע שהשכן ישן מוקדם מהרגיל בגלל סיבה, או אפילו שינת צהרים, או אפילו סתם מנוחה יש להזהר בכל אלו, אף על פי שאפשר שמדינא אין השכן יכול למנוע ממנו שימוש בביתו בדרך הרגילה. ובכלל יש להמנע מרעש מיותר, שלפעמים מצטער השכן בכך ומתבייש מלהגיד לו, ועי' עוד בדיני נזיקין בהלכות נזקי שכנים. בספר הנ"ל דן בכמה צדדים של גזל שינה, שעפ"י מנהג המדינה אין להקים רעש לאחר השעה ה11 בלילה, מה הדין במסיבה או בשמחה אם צריך להפסיק, והביא שם תשובת גדול אחד (מבלי לפרש שמו) שמכיון שזה נעשה נוהג מקובל יש לנהוג כן, ולענ"ד נראה שהעושה שמחה בביתו אפשר שאינו קשור לשעה זו, שכן דרך שכנים לוותר במקרים מיוחדים, וגם זה בכלל סבור וקיבל (וכמובן שגם לזה יש גבול, וגם יש בזה משום לפנים משורת הדין), ועי' להלן.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד בלבד ואין בדברים כדי להוות הוראת הלכה למעשה העשויה להשתנות לפי הנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו ואין בדברים כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית.
להערות ותגובות: sternnlaw@gmail.com