דף טו
*דיני אבל מנודה ומצורע.
א. הדברים שנוהגים באבל ודיני מנודה ומצורע ומנין 1. לנהוג ברגל, באבל לא נוהג דאם אבילות מעיקרא נדחית מפני עשה דרבים כ''ש באבילות דהשתא, מנודה מייתי מזה שדנים ברגל ואם לא ציית דינא משמתינן ודחי דלמא לעיוני בדיניה וליכא ראיה ממצורע שהתירו לו חכמים דזהו שפייס את בעל דינו ולא אפשיטא, ומצורע מייתי דנוהג להו''א דרק העולה לטהרה מגלח ולמסקנא מזה שצרעת נוהגת בכה''ג ואצלו כל השנה כרגל ש''מ דנוהג. 2. תספורת, אבל אסור שנאמר לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו אבל בתכפוהו אבליו הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים, מנודה ומצורע אסורים, וכן מנודה שמת ב''ד סוקלין את ארונו ולר''י מניחין אבן גדולה על ארונו. 3. עטיפת הראש, אבל חייב מזה שנאמר ליחזקאל ולא תעטה על שפם, במנודה בעי ומייתי מעצירת גשמים שמתעטפים כמנודים ודחי דלמא מנודה לשמים חמיר ולא איפשיטא, ומצורע חייב שנאמר ועל שפם יעטה. 4. תפילין, אבל בימים הראשונים אסור כדלקמן שנאמר פארך חבֹוש עליך, מנודה תיקו, ומצורע מייתי מקרא ראשו יהיה פרוע דלר''א אתי לגידול שיער ור''ע יליף בגז''ש הויה לדבר שהוא מחוץ לגופו וזהו תפילין ודחי דלמא כומתא וסודרא ולא אפשיטא. 5. שאילת שלום, אבל אסור מיחזקאל שנאמר האנק דום, מנודה בעי ומייתי דאסורים בזמן עצירת גשמים ודחי דלמא מנודה לשמים חמיר ולא אפשיטא, ומצורע אסור שנאמר שפם וילפינן ששפתותיו מדובקות. 6. דברי תורה, אבל אסור שנאמר דום, מנודה מותר דאמרינן שונה ושונין לו ומוחרם שונה לעצמו שלא יפסיק את לימודו, ומצורע מותר דילפינן מסיני דבעינן שיהא באימה ויראה רתת וזיע משא''כ בעל קרי. 7. כביסה, אבל אסור דילפינן מאשה חכמה דיואב, ומנודה ומצורע שנינו שאסורין. 8. קריעה, אבל חייב שנאמר לבני אהרן בגדיכם לא תפרומו, מנודה תיקו, ומצורע קורע שנאמר בגדיו יהיו פרומים. 9. כפיית המיטה, אבל חייב משום שבעוונותיכם הפכתם דמות דיוקני, מנודה ומצורע תיקו. 10. מלאכה, אבל אסור דהוקש לחג שנאמר והפכתי חגיכם לאבל, מנודה מותר דאמרינן נשכר ונשכרין לו, ומצורע תיקו. 11. רחיצה, אבל אסור דכתיב באשה חכמה דיואב ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה, מנודה בעי ומצורע תיקו. 12. נעילת הסנדל, אבל אסור מהא דיחזקאל נצטווה לנעול, מנודה בעי ומצורע תיקו. 13. תשמיש המטה, אבל אסור מדוד שבא על בת שבע רק לאחר גמר אבלה על בנה, מנודה בעי ומייתי שעמ''י במדבר היו מנודים ושמשו מטותיהן ודחי דלמא מנודה לשמים קל וזיל להכי מדחי, ומצורע אסור שנאמר בטהרתו וישב מחוץ לאהלו וזו אשתו. 14. אבל אינו משלח קרבנותיו שנאמר שלמים ומשמע בזמן שהוא שלם, מנודה בעי וליכא ראיה מעמ''י במדבר דדלמא מנודה לשמים קיל, ומצורע אינו משלח וילפינן מזה שטמא מת אינו מביא עשירית האיפה עד שיטהר.
שאלות לחזרה ושינון
א. הדברים שנוהגים באבל ודיני מנודה ומצורע ומנין (14)