התנהלות הערבים מול המתבגרים שונה לחלוטין מההתנהלות שלנו עם ילדינו הקטנים, לילד המתבגר לא נוכל לתת יד ולקחת למיטה, או לשבת בחדר ולחכות עד שירדם.
דפוס הפעולה הוא שונה לחלוטין.
אז מה נעשה כשהמתבגר או המתבגרת נמרחים עד שעות מאוחרות ולא מראים סימנים המעידים שהם בכיוון למיטה?
אז כצעד ראשון נעשה לעצמינו בהירות- מתי מתאים לי שהילד ילך לישון, מתי נראה לי שאכן מתאים ומתבקש שהוא יתארגן לשינה, ואז נפנה אל הילד הבוגר וננהל יחד איתו שיח, נשאל אותו "מתי נראה לך מתאים ללכת לישון? באיזה שעה תרצה ללכת לישון", בשיח בוגר ומכבד המתבגר יגיע למסקנה בוגרת ומתבקשת, זה גם לא אומר שאת חייבת להסכים למה שהילד אומר, אבל הכי טוב זה להגיע למסקנה משותפת.
מרגע ההחלטה ואילך את אמא נשארת עקבית להחלטתך.
כיצד זה בא לידי ביטוי?את מודיע לנער/ה פעם אחת שהגיע השעה ללכת לישון והולכת הלאה.אם המתבגר ממשיך לשוטט בבית ולהתעסק בשלו, והוא בא מדי פעם לשתף או לספר לך דברים את אומרת לו: "אני מאוד הייתי שמחה לשוחח איתך אבל עכשיו אתה כבר צריך להתארגן לשינה אז אנחנו נוכל לדבר רק מחר", כך כל פעם כשהמתבגר בא לספר ולשתף.
את מתעקשת ונשארת בעמדתך מתוך כבוד ולא מתוך מאבק.
חשוב לדעת שגם אם הילד לא הולך לישון זה לא אומר שהגבול שלך נפרץ, הידיעה הזאת היא אומנות וככל שתתאמצי בזה ותהיי שלמה עם עצמך גם אם זה נראה שהילד פרץ גבול והוא ממש "מצפצף" תראי איך הילדים מתחילים ללכת אחריך, ככל שתהיי נאמנה לעצמך את תמגנטי אותם אליך, הגבול הוא בידייך ולא בידי הילד, ככל שתצאי מהמאבק ולא תקחי להם את האחריות תראי איך התהליך הזה קורה, זה יכול לקחת זמן אבל זהי קרה בסוף.
המון הצלחה!