עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ

צפרדע או ברוקולי? ויהלומים מחמאת בוטנים

וגם: גלריה מרתקת מהחיים היהודיים במנהטן לפני מאה שנים; צפרדע שנראית כמו ברוקולי; הבנק המאובטח שאין בו כסף; הנשיא הכי לא הגון בהיסטוריה ועוד מלא מלא ידע (מגזין כיכר)

יוסי נכטיגל | כיכר השבת |
לא, זו לא מפולת. שכונת מגורים בטיבט (צילום: Shutterstock)

ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ', המדור הכי מעניין ב'מגזין כיכר' (כן, קולגות, מוזמנים להתמודד מולי על התואר), אבל גם אולי הכתבה היחידה שבה לא תקראו על רוסיה ואוקראינה. השבוע. לא מתחייבים לשבועות אחרים.

אז בואו ונצלול לתוך ים הידע:

עולם

אין כניסה: הבנק המאובטח שאין בו כסף

יחכה שם לנצח. הבנק ביישוב הכי צפוני בעולם (צילום: Shutterstock)

ממשיכים עם המקומות שכפי הנראה לא תיכנסו אליהם לעולם. אם עד עכשיו דיברנו בעיקר על איים אקזוטיים ומעלפים, היום יש לנו סוג של בנק בתוך מקלט תת-קרקעי, אי שם בערבות השלג הכי צפוניים בכדור הארץ.

מדובר ב'כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד'. זהו בנק באי שפיצברגן שבתחומי נורבגיה, שמאחסן גנים של כל סוגי הצמחייה בעולם למקרה של אסון טבע שבו עשויים להיכחד סוגי מזון וצמחים. האחסון נעשה בכספת מאובטחת דווקא במיקום קפוא זה, מאחר והאקלים שלו כמעט ולא משתנה.

לכספת הזו, שסמוכה לעיר לונגיירביאן - העיר הצפונית ביותר בכדור הארץ - יש גישה רק לאורחים מיוחדים ולעובדי המקום. אפילו מי שתורמים חומרים לא יוכלו לגשת אליהם - כך מוסכם בחוזה שנחתם ביניהם לבין חברת 'נורדגן' המפעילה את המקום. מכל רחבי העולם, גם מישראל, נשלחות אליה דוגמיות לאחסון.

אנחנו בודקים האם ניתן לאחסן שם גם נוסחאות סודיות של מתכוני טשולנט.

יש חיה כזו: צפרדע שנראית כמו ברוקולי

צפרדע טחב. כן כן, זהו שמה (צילומים: Shutterstock)

קודם כל, לפני שאתם צועקים 'איכס', מדובר בברואיו של הקדוש ברוך הוא. אבל אם כבר, כל הצפרדעים מגעילות באותה מידה.

שמה המדעי של 'צפרדע הטחב' הוא Theloderma corticale, והיא מצויה בויאטנם ובסין. מובן שהמראה החריג הזה מספק לה הסוואה מעולה בטבע.

הנה עובדת בונוס שנוגעת גם היא להישרדותה בטבע: כאשר הצפרדע חשה מאויימת, היא מתגלגלת לצורת כדור (בדומה לקיפוד, רק בלי הקוצים) ומפסיקה לחלוטין לנוע, כדי לתת לתוקף לחשוב שהיא חלק מהנוף.

החמודה הזו כבר זכתה לשלל כינויים: 'צפרדע טחב' או 'צפרדע טחב ויאטנמית' הוא הכינוי המוביל. שם פופולרי נוסף הוא 'צפרדע טונקין בעלת עיני חרק' (טונקין - מחוז לשעבר בויאטנם שם נפוץ המין) ויש שקוראים לה 'צפרדע ברוקולי' - זאת בהנחה שהברוקולי שלכם מקולקל ועבש, כמובן.

אפשר ליצור יהלומים - מחמאת בוטנים?

אתם כבר יודעים מה זה (צילום: Shutterstock)

יהלומים. אחח, איזה יופי. וכמובן, איזה יוקר. אבל כמה נחמד היה אם יכולנו לייצר אותם בעצמנו? מחומרים זמינים שיש לנו בבית? אז רגע, קודם כל בואו נירגע. קראתם נכון, אפשר לייצר יהלומים בעזרת חמאת בוטנים אבל לכך תצטרכו ציוד מיוחד, אז אולי בכל זאת תקנו יהלום בחנות.

תחום יהלומי המעבדה התפתח מאד ב-80 השנים האחרונות. בעזרת תהליכים כימיים, לחץ של לפחות 70 אלף אטמוספירות וטמפרטורה של לפחות 3,000 מעלות צלזיוס, ניתן לייצר יהלומים לא רעים.

מדען גרמני בשם דן פרוסט חקר את הצורה בה נוצרים יהלומים במעמקי האדמה, וגילה כי חומרים עשירים בפחמן - בוטנים למשל - הופכים ליהלומים תחת לחץ ברמה הנ"ל. היהלומים לא ממש נראו מי-יודע-מה, אך על פי ה-BBC, התגלית מסייעת להבין טוב יותר איך ליצור אבני חן.

מי שמבין באוכל, יעדיף לסיים את חמאת הבוטנים עם כפית מאשר לנדב אותה למחקר מפוקפק של איזה גיאולוג.

שנה

תמונה אחת: גלריה מרתקת מהחיים היהודיים במנהטן לפני מאה שנים

ה'לואר איסט סייד' (המערב התחתון) של רובע מנהטן בניו יורק, אכלס יהודים רבים מאד לפני כמאה שנים. היה זה כאשר מנהטן עוד היתה רובע מגורים חביב, ונראתה די דומה לבורו פארק שאנחנו מכירים (שעוד לא ממש היתה מה שהיא היום).

באותן שנים, היהדות האמריקנית עוד היתה בחיתוליה מבחינות רבות. חלק מהמנהגים והההלכות קצת נשכחו או לא ממש היו מקובלות חברתית (כך למשל גידול זקן ופאות, או כיסוי ראש לנשים), אבל שלטים באידיש ואפילו בלשון הקודש צעקו מכל פינה.

את רוב המקומות שתראו באוסף הנדיר שקיבצנו לכם, לא תמצאו אם תגיעו היום לביקור במנהטן. הכל הוחלף בגורדי שחקים, וגם רוב בני האוכלוסייה היהודית נטשו את האזור.

תמונה של ה'בזאר' היהודי מודפסת על גלויה (1900)
קניות שגרתיות בשכונה ביום סואן (צילום: Otto Hagel)
בחנות מימין: מכירת חיסול בשל פשיטת רגל (1908. צילום: הארכיון העירוני)
חנות שעונים ותכשיטים יהודית (1900. צילום: Lower east side tenant museum)
רוכלים יהודים בשכונה (1916. צילום: NY Historical Society)
בחזית: 3 חנויות לבשר כשר זו לצד זו (1937. צילום: AP)
ילד יהודי בדוכן חמוצים. מאחור: חנות למוצרי פסח (1925. צילום: P.L. Sperr Hulton Archive)
השכונה בראש השנה (צילום: George Grantham Bain Collection, Library of Congress)
חודש תשרי בשכונה (צילום: NYPL collection)

איך עושים כסף? ממיסים על אוזניים

הדלאי לאמה ה-13, והארמון בו התגורר כפי שנראה כיום (צילומים: נחלת הכלל, Shutterstock)

לאחר שבשבוע שעבר הבאנו לכם מבט היסטורי על העלאות מחירים, אנו ממשיכים עם הקישורים לאקטואליה והפעם על מיסים מנותקים והזויים.

בתחילת המאה ה-20, שלט בטיבט טובטן גיאטסו, הדלאי לאמה השלושה-עשר של המדינה. הטיבטיים מעדיפים לזכור אותו כמי שהזניק את כלכלת המדינה ונלחם על עצמאותה, אבל טיבט גבתה בתקופתו כ-2,000 סוגים של מיסי מדינה, כולל מס על חתונות, על הולדת ילדים, על הזכות לשיר, לרקוד, לצלצל בפעמונים ולהכות בתופים.

בשנת 1926 החלה טיבט לבנות צבא עצמאי, והיה צורך במימון דחוף. בשלב זה, הדלאי לאמה הנבון הבריק: מס אוזניים. הרציונל ברור: כל נתין שברשותו אוזניים, ברור שהוא צריך לשלם עליהן למדינה רבת החסד.

המדור קורא לקוראים שלא להעביר את הדברים לשרי ממשלת ישראל ולא לתת להם רעיונות.

נפש

הנשיא הכי לא הגון בהיסטוריה

דמותו של קינג על בול ליברי; בחירות בליבריה (צילומים: Shutterstock)

זהו מנהיג שזכה בשיא גינס מיוחד: "הבחירות השקריות ביותר שדווחו בהיסטוריה". כן כן, בשנת 1981 נרשם השיא באופן רשמי בספר השיאים של גינס, שהודפס ב-1982.

צ'ארלס ד. ב. קינג (1875-1961) היה הנשיא ה-17 של מדינת ליבריה שבמערב אפריקה. את התואר נשא למשך עשור, בין השנים 1920-1930. נשיא טוב הוא לא היה, והציבור לא אהב את הדורסנות שלו - מה גם שפרשיות לא מחמיאות נקשרו בשמו.

בשנת 1927 התקיימו בחירות, בהן אותגר קינג בידי יריב רציני: המועמד תומאס פאולקנר. בתום ספירת הקולות שחררה ממשלת ליבריה הודעה רשמית, כי קינג ניצח לאחר ש-234,000 אזרחים העניקו לו את קולם.

הבעיה? באותן בחירות היו רק 15,000 בוחרים רשומים. בעיה קשה, אבל האזרחים נמנעו מהתקוממות כי פחדו שקינג ישתולל ויגרור מלחמות. מבחינתו זו לא ממש היתה בעיה, והוא שלט ביד רמה עד שנאלץ להתפטר לאחר שנחשף כי הוא ומקורביו קידמו עבדות בארצם.

אמרפל או עבר? המלך שהמציא את הענישה

איור דמותו של חמורבי, וספר החוקים כיום במוזיאון (צילומים: Shutterstock)

המלך חמורבי משל בבבל (כיום עיראק) לפני אלפי שנים. לפי דעת ההיסטוריונים, היה זה במאה ה-19 לפני הספירה, תקופה שבה למשל נימול אברהם אבינו, ונולדו יצחק וישמעאל.

בספרי ההיסטוריה מוכר חמורבי כמי שייסד את כללי הענישה הראשונים שתועדו, ושנקראים 'חוקי חמורבי'. כמה שרידים מהעותקים המקוריים קיימים עד היום, וקובץ דומה אותר גם בישראל - בחפירות בתל חצור שבעמק החולה.

במשך אלפי שנים העסיקו החוקים הללו פילוסופים רבים, שאף ערכו השוואות בינם לבין חוקי התורה, להבדיל.

מאחר ובמקורות היהודיים לא מופיע כלל השם חמורבי, וקשה להאמין שמלך כה מרכזי לא יופיע בהם כלל, סבורים ההיסטוריונים כי מדובר בדמות מרכזית בספר בראשית. יש שגורסים כי היה זה אמרפל מלך שנער (חמורבי נקרא גם עמורפי, מה שיכול להיות שיבוש של עמרפל. שנער היא בבל), שאברהם נלחם בו כדי להשיב את לוט מהשבי.

מאידך יש הסבורים כי מדובר בלא אחר מאשר עבר. אבל האם מלך בבל, שציור דיוקנו מופיע בתמונה, היה מראשי ישיבת שם ועבר?

סלב בקטן: ילד, חייל, נשיא, מוסיקאי • צפו

ניקסון כילד, כחייל, כנשיא וכמוסיקאי (צילומים: נחלת הכלל, Shutterstock)

ריצ'רד ניקסון היה הנשיא ה-37 של ארצות הברית. כיהן בתפקיד משנת 1969 ועד 1974, כאשר נאלץ להתפטר בעקבות פרשת ווטרגייט - כמה ימים לפני שהיו עשויים להדיחו.

ניקסון נולד בקליפורניה בשנת 1913, והיו לו ארבעה אחים. המשפחה היתה ענייה לאחר שההורים פשטו את הרגל, אך מאוחר יותר סיפר הנשיא כי שמחת החיים לא נפגמה: "היינו עניים, אך הנפלא בכך היה שלא ידענו זאת".

לניקסון היתה השכלה מוסיקלית והוא ניגן במספר כלי נגינה, ביניהם פסנתר. בנוסף הלחין יצירות קלאסיות, כמו זו שבסרטון למטה, אך קריירת המוסיקה שלו לא הגיעה רחוק. במהלך השנים עד לנשיאות עבד כעורך דין, מפיק קולנוע, ומפקד בחיל הים.

אנחנו יודעים מה אתם אומרים: כל זה מעניין, אבל אנחנו רוצים לדעת דבר אחד: הוא היה טוב לישראל או לא? אז בגדול הוא היה בסדר, אבל כמו נשיאי ארה"ב רבים - לחץ על ישראל לקבל תוכניות שלום גרועות ולא הצליח.

ניקסון מנגן בפסנתר, לפני כניסתו לפוליטיקה (מתוך שידורי ערוץ Thirteen)

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר