נער צעיר כבן שש עשרה, בתחילת כניסתו לישיבה הגדולה, התקשה בהרבה מאוד שאלות.
הוא לא בדיוק הבין את ה'קונספט' של 'ישיבה' למשל, והחליט לעשות מעשה ולגשת למשגיח המוערץ ולפרוק בפניו את שאלותיו.
בחדרו של המשגיח הוא שפך את שאלותיו לרוב. בין השאר הוא לא הבין: "מדוע 'סוגרים' כל כך ב'עולם הישיבות' את הבחורים ו'מצמצמים אותם' בכח, כמו גידול ב'חממה'? לא היה עדיף לחשוף אותם בצורה מבוקרת? לתת להם את הכלים והיכולות להתמודד עם 'העולם שבחוץ' על שלל פיתוייו, מבלי לטמון את הראש בחול ולהתחפר עמוק באזור הנוחות הטבעי והדתי?.."
הנער הזה הייתי אני.
כדרכו בקודש, הרהר מו"ר המשגיח הרב שלמה ברויאר שליט"א מספר רגעים, שהיו נראים לי תמיד נצח. לבסוף הוא העניק לי שיעור פשוט בהבנת מהות הישיבה והשפעת השלב הזה בחייו של נער.
"גם בבניין שבונים מתחילים את הבנייה שלו בחפירה לעומק של היסודות לבניין". הוא אמר. "ככל שהבניין אמור להיות גבוה יותר, כך יהיו יותר יסודות עמוקים יותר למטה".
גם בהזדמנות אחרת כששאלתי אותו על איסור שהיה בישיבה לגבי דבר מסוים, שהיה נראה בעיניי כטבעי ומתבקש לחיים ולא כעבירה כלשהי, הוא המשיך לכוון אותי אל מטרת הישיבה בעיניו: "עבודת חייו של המחנך נער בגיל זה נמשלה בפסוק ליריית חיצים.
"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים"- בשביל שהצלף יצליח לירות את החץ אל המטרה, הוא חייב לכוון גבוה יותר, לירות במכוון עם סטיית תקן יותר לגובה, כדי שבהמשך הדרך יתאזנו הדברים ויקלעו בסוף למטרה."
השורש המגדל
ספר "במדבר" פותח בתיאור מקום: "מדבר".
מקום זה מעניק את שמו לכל הספר ומסתבר שגם מהווה יסוד נאמן להבנת תוכנו הכולל.
הרמב"ן בהקדמה לחומש זה כתב: "והספר הזה כולו במצוות שעה, שנצטוו בהם בעומדם במדבר ובניסים הנעשים להם... ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות זולתי קצת מצוות בענייני הקרבנות".
נשאלת השאלה, אם אין בכך מצוות הנוהגות לדורות, משמע שחומש זה הינו הפחות רלוונטי מבין החומשים, א"כ מה עלינו להפיק מלקחי המדבר שהיו רלוונטיים אך ורק לאותה התקופה בלבד?
אלא שהכלל הראשון והבסיסי הנלמד מכאן הוא לא פחות מזיהוי השורשים המגדלים של עם ישראל.
בלי מבנה של קבע, רחוקים מארץ ונחלה, מנותקים מבסיס ומקור למנוחה, נתונים לשינויים יום יומיים בסדר היום ולהתרחשויות משתנות. לכאורה עם ישראל היה נמצא בשלב זה בארעיות המקסימאלית שעשויה לגרום לפיזור אוכלוסין והתפרקותו של עם.
ועדיין- עם ישראל ותורת ישראל התאחדו בתכליתם. דווקא במצב המדברי והמופקר ביותר, כנגד כל הסיכויים.
ללמדנו שהדבק שמחבר בין כל פיסות העם הזה עשוי מחומר אחר ושונה- "כח התורה". וכאשר הדבק הוא מהחומר היציב ביותר בעולם שברא הקב"ה אין אפשרות להפריד ולהתיך את החיבור בין העם, תורתו ואלוקיו.
אומות גדולות יותר ששלטו על המפה ושינו את פני כל ההיסטוריה- נמחקו מהמפה כבר ושמם נכחד מהעולם, אך עם ישראל ותורת ישראל גם בפיזורם ופירודם מדובקים זה בזה, והם השורדים אחרונים לנצח.
לא לפחד מדרך ארוכה
גם בטכניקה של נשיאת המשכן אודותיו הפרשה מגוללת לנו, ישנו דין אחד מיוחד המתייחס לארון העדות והוא החובה שלא להסיר מהארון את הבדים (המוטות) שבהם הוא נישא.
הרש"ר הירש זצ"ל למד מכאן יסוד חשוב: "בדי הארון מסמלים את הייעוד ואת התפקיד לשאת את הארון ואת תוכנו בשעת הצורך גם מעבר לגבולות מקום עמידתם הנוכחים...נוכחותם התמידית של הבדים מעידה על כך שתורת ה' אינה קשורה וזקוקה לשום מקום מיוחד" (שמות כה, טו)
הארון, שמייצג את התורה, מוכרח להיות תמיד במצב "היכון" לנסיעה מיידית הלאה.
התורה מוכנה להתמודד בכל שעה עם מסעות ארוכים, בכל מקום ובכל זמן, בתנאים משתנים ובכל המצבים והאתגרים העומדים בפניה ובהצלחה רבה, כיוון שמהות עם ישראל ותורת ישראל אינה רק "ציונות" המחויבת דווקא למקום מוגדר כ"מדינת יהודים".
דת ישראל מלווה את האדם בכל מצב, ואדרבא, מוציאה לפועל את יכולותיו האישיות לפעמים דווקא ב"זמן אמת" שבו יש צורך גדול בתנאי שטח ובמצבים כ"מדבר". ודווקא ממצבי השבירה והנפילה שלהם מוצאים ומייצרים תקומה, עד שנגלה כי "ממדבר-מתנה"..
גם נקודות השבר והרפיון אליהם נחשפו העם בתקופות השונות במדבר, אינם מפריעים להם להיקרא בעיני הקב"ה "דור דעה", אותו דור שמתייחד דווקא באהבה העצומה של הקב"ה אליו, למרות שעלולים שלא לראות זאת או לחשוב כך בגלל נפילותיו- "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" מתקשר באופן ישיר ל"אהבת כלולותיך" למרות חטאיו ונפילותיו של דור זה, ואולי דווקא בגללם.
"דור דעה" מתהווה לו דווקא מתוך משברים ונפילות. לא כל שכן לגבינו, שהנפילות שלהם הם תורה בפני עצמה בשבילנו. המהר"ל בגבורות ה' כתב: "ההעדר קודם להוויה". נפילות וניסיונות הם אלו שמחשלים את עם ה' והופכים אותו לדור דעה.
חומש של התמודדות
מוסר ההשכל שרלוונטי לגבינו א"כ מחומש "במדבר" גדול אפוא מנשוא:
הוא מלמד אותנו ראשית כל כי האתגר הוא להתחשל ולהתעלות מתוך הניסיונות והמבחנים שנקרים מולנו במדבר ההוויה של ישותנו. דווקא בזמני הקושי, במקום שונה מחוץ ל"מגרש הביתי" הרגיל והבטוח ניתן לקיים את תהליך פריצת ה"הוויה שמתוך ההעדר".
הוא מאיר לנו בנוסף כי בכל מצב וזמן- עם ישראל נשאר במעלתו וייחודו רק בזכות התורה שמחזיקה ומגבשת ומותאמת לכל מצב וזמן.
במדרש מובא: "מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה תורה: במים, באש ובמדבר"
החת"ס מבאר שהסיבה שהתורה נמשלה לג' דברים הללו: מים, אש ומדבר היא מכיוון שאלו הן ג' הנהגות שורשיות שמחויבות להיות מבחינתנו ביחס לתורה.
"מים"- ענווה. כמו שהמים "נופלים" בטבעם ממקום גבוה למקום נמוך, כך גם התורה מפילה עצמה רק לאדם נמוך רוח ועניו, וכידוע שמסיבה זו התורה גם ניתנה בהר סיני שהיה הקטן מבין ההרים.
"אש"- התורה נמשלה לאש. "אש דת למו".
מחד, מאירה את הדרך לאדם ההולך לאורה "כי נר מצווה ותורה אור". אך מאידך, "אש דת למו". למי שלא שומר ומקיים אותה היא יכולה להיות מסוכנת ושורפת כאש.
"במדבר"- ללמדנו שהתורה ניתנה דווקא למצב של חיסרון ולא של שפע. למנגנון של "כך היא דרכה של תורה: פת המלח תאכל ומים במשורה תשתה ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך". ע"י התגברות הרוח על החומר, מתוך הצמצום הגשמי ניתן להגיע להשגות גבוהות יותר בתורה, כדור המדבר.
ישיבה מגבילה
לנתינת התורה במדבר ולכל מהלך עם ישראל במדבר שנכתבו בפירוט בחומש זה ישנה משמעות וקשר בל ינתק להשגתנו את התורה ולהבנה של הדרך ליצור דור דעה תוך קבלת תורה אמיתית.
גם "ישיבה" היא סוג של "מדבר". נכון, יש דברים שכביכול "אסורים" רק לתלמיד ישיבה והדרישה אולי משתנה בהמשך החיים כשהוא יוכל להיות מגובש יותר ואחראי למעשיו בצורה שונה ובוגרת יותר. אך גם "רשיון נהיגה" ו"שתיית אלכוהול" מותר חוקית רק מגיל מסוים ולא לפני כן, ואין בכך משום פגיעה אישית או אידיאולוגית...
גם ספירת העומר זה סוג של "מדבר". בפסח הוקרב קרבן משעורים, בשבועות מחיטה. בעלי המוסר מגלים לנו שיש בכך רמז על התהליך הנצרך בימים אלו כהכנה לקבלת התורה- להיות "כלי קיבול" ראוי שנהפך מ"בהמה" ל"אדם". לצאת כמו עם ישראל ממצרים ממ"ט שערי טומאה בהמיים שאינם מכבדים את שם אדם ולהיות אדם כשיר לקבלת התורה מסיני.
ההבדל שבין "בהמה" ל"אדם"
מי שילך למושב יוכל לראות שם פרה שלא מפריע לה 200 זבובונים ויתושים על האוזן, כאשר אותנו מטריד כבר זבוב אחד... לבהמה אין גם עול וטרדות שונות.
האם נקנא בה על כך אולי? ברור שלא. כי היא חיה חיים של בהמה.
ההבדל בין חיי אדם לבהמה מונח ב"כח הבחירה". ביכולת לומר למנגנון הטבעי המושך אותנו- לא!
את היכולת הזו שאין לבהמה יש לאדם ובה הוא מתייחד ומתעלה.
מטרת הימים לפתח את שריר היכולת להגיד- "לא" ליצר, ו"לא" למידה רעה ולבחור להיות אדם ולא בהמה!
זהו בדיוק הזמן לנצל את ה"מדבר" שלפני היציאה לעולם הגדול, בשביל לתרגל מצבים והתמודדויות, בשביל לגבש להבין מתוך השקט ואיזור הנוחות "מה אני" בעצם, לפני שאני יוצא אל העולם הגדול והסוחף ומשפשף עיניים מול ריבוי האנשים, התפקידים וההתמודדויות שיהיו לפני...
לפתח ולגלות אחריות אישית על החיים, למצוא יעדים ולממש אותם, להתגבר, להתבגר, לקבל תורה, ליפול, לקום, ואז... לצאת אל העולם הגדול ולהצליח בו בענק!...
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה
להארות וליצירת קשר: Merkazkuma@GMAIL.COM