גם הילדים שלנו מחונכים, לא מתחצפים ואף פעם לא משפילים אחרים ואין מה לדבר על להרים ידיים. למדו את זה מאתנו, נו איך לא?!
ובבניין שלנו כל השכנים הם משפחה אחת גדולה, כולם חברים של כולם, כולם עוזרים לכולם, וכמובן שאם יש למישהו בעיה, הוא ישר פונה לשכן שמעליו זה שילדיו המחונכים אף פעם לא זורקים עטיפות של פריקסי (בר-כל פדיה: המתחרה החדש של ביסלי אוסם) ופופסים כשהם חוזרים מהתהילים בשבת.
לימדנו את כולם איך לעלות לאוטובוס ולשמור על ניקיון חדרי המדרגות והמדרכות. הטיטולים המפוזרים תדיר סביב לצפרדעים הירוקים הם סוג של סגולה קבלית שלא ניתן להעלות על הכתב באתר אינטרנטי משוקץ שעינו של אף אחד מאיתנו שוזפת חלילה. בהן צדק.
צלחות החד פעמי שמתעופפות להן מדי פעם (לעיתים רחוקות ממש, אולי אחרי סעודות שבת, או שבע ברכות שכמעט ואף פעם לא עושים פה בשכונה) זה של איזה משפחה "פרענקית" נעבאך, אבל אל תדאגו, אנחנו מטפלים בהם כדי שיהיו מושלמים. כמותנו.
אז הנה, הגענו לפואנטה. אנחנו מושלמים, זכים וצחים. ללא רבב. אז אחרי שסיימנו להתפלל, ללמוד, לחנך את הילדים ולסיים את התיקון שלנו בעולם, מה נעשה? נשב רגל על רגל וננשנש ארבעס עם סודה? חלילה! צריך לתקן את העולם!
עולים לאוטובוס, וגייוועלד! אישה! אישה יושבת במושב הראשון! מי התיר לה? "גברת, פה זה אוטובוס חרדי, יש פה קדושה, את מתבקשת לעבור אחורה!", "השם ישמור, היא מחללת את קדושת האוטובוס! תזוזי מיד לעזרת נשים!"
היא לא מבינה מה שמדברים איתה, אולי נשלח לה איזה צעטלה: "כולנו יהודים כשרים, אנא עזרי לנו לשמור על כשרותינו ולעבור אחורה, היכן שהנשים יושבות'".
ואני רוצה לשאול רק שאלה את היהודי הכשר, שאינו מסוגל לטמא את עצמו בישיבה באוטובוס שאישה יושבת במושבו הקדמי. מי התיר לך לשוחח איתה? מי התיר לך להסתכל עליה? תתעלם! תמשיך הלאה!
***
חשבתי שהתפקחנו. חשבתי שאחרי הפעמים הקודמות קבלנו שכל. אבל כנראה שלא. סליחה שאני תוקפת קולקטיבית, ברור לי שרובכם (לפחות כך אני מקווה...) לא משפילים נשים שבוחרות לשבת במושבים הקדמיים באוטובוס, ואם כי בדרך כלל אני דוגלת בשיטה שבה יש לכבד את הרוב והרוב כאן מסתבר היה חרדי – הפעם נמאס לי.
נמאס לי מהצדקות המטופשת הזאת של אנשים שמוכנים להשפיל ולרמוס אחרים בשביל לשמור- כביכול על קדושת האטמוספירה שבה הם חיים. אני בכלל לא מבינה איך הגענו למצב שבו אנשים מסוימים חושבים לעצמם שבשם התורה והמצוות – יש להם את הזכות לכופף ולהטריד אנשים אחרים.
אבא שלי לימד אותי משפט חשוב מאד לחיים, ואולי כדאי שאשתף אתכם: "דבר ראשון תהיו בני אדם". דבר ראשון! לפני דתי, לפני צדיק, לפני חכם, לפני יפה. תהיה בנאדם! בנאדם שנברא בצלם. אז איך הפכנו את הצניעות לדת ואת החיצוניות לאלוהים?
איך כל גבר ממוצע מרשה לעצמו להביע דעה על לבוש או התנהגות של כל אישה שניה ברחוב? איך זה שבגאולה ניתן למצוא אנשים שהפכו לעצמם את שמירת טוהר המחנה לעבודה והם יוצאים חמושים ברמקולים, שלטים ואקונומיקה לטהר את הרחובות מנשים חסרות כבוד.
כל כך אירוני שגבר יוצא לחפש את הפריצות ולמחות כנגדה בזמן שהוא יכול להישאר ספון בביתו או בבית מדרשו ולהישאר מוגן.
ספרתי את הסיפור הזה בעבר בטור אחר, אבל אני חושבת שיש לנו המון מה ללמוד ממנו, אז אני אספר אותו גם כאן: הרב שלמה זלמן אויירבאך נסע פעם באוטובוס ציבורי, כאשר אישה לא דתיה הגיעה והתיישבה לצידו. הוא בקש את סליחתה, קם ממקומו וירד מהאוטובוס בתחנה הקרובה על מנת לא לבייש אותה.
אז תקשיבו, גברים: יש לכם כל כך הרבה מצוות להתעסק בהן- צניעות היא אחת מהמצוות הבודדות שניתנו לנשים, תנו לנו לעשות את המצוות שלנו בשקט.
ובאותה נשימה, אני מבקשת מכן, נשים יקרות, בואנה נשתדל להדר באחת המצוות הבודדות שניתנו לנו, בשבילנו!
]]>
