ישראל במלחמהישראל במלחמה

להיות אדם // הרב אבי אברהם בטור לזכר אביו ז"ל

קווים לדמותו של אבי ז"ל ולגישתו החינוכית אותה גיליתי רק לאחר פטירתו. הרב אבי אברהם בטור חינוכי, מטלטל ומרגש (חנוך לנוער)

הרב אבי אברהם | כיכר השבת |
הרב שלמה אברהם ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

איש חינוך או איש שב"כ?

"במה אבא עסק?..." היתה השאלה שנשאלה הכי הרבה במהלך השבעה על אבי ז"ל.

המנחמים שראו מולם את שלושת בניו האבלים, העוסקים כולם במקצועות החינוך והטיפול, הניחו כי מן הסתם אף האבא היה איש חינוך דגול והופתעו לגלות כי אבא ז"ל עסק במשך עשרות שנים כמנהל חשבונות שכיר בחברה לייבוא וייצוא האחראי לתחום סחר בינלאומי.

יש שהעירו במליצה עצובה שיש בה מן האמת שכדי שיצאו היום בנים שנחשבים כאנשי חינוך צריך לפעמים דווקא אבא שאינו "איש חינוך"...

אחד השכנים מהבניין של הוריי סיפר כי אצלם בבית זו היתה 'בדיחה פנימית' כי השכן ר' שלמה הוא "איש שב"כ" מאחר שמקצועו היה לוט בערפל. שוו בנפשכם כיצד הגיב אחד מילדי המשפחה כאשר כבר אזר אומץ לשאול את אבי לעיסוקו, והלה בתגובה חסך לו הרצאות מלומדות בענייני אשראי דוקומנטרי וענה לו רק בפשטות: "עושים מה שצריך לעשות...",משפט שהפך אותו רשמי ל'ג'יימס בונד' של הבניין...

"עושים מה שצריך לעשות"

מסתבר ש"עושים מה שצריך לעשות" היה אולי המוטו של אבי ז"ל, לא רק לפרנסתו אלא גם בחייו הרוחניים.

בשקט ובצנעא, בלי רעש וצלצולים, ומתוך בריחה מן הכבוד והשררה הוא היה פיקח יותר מהרבה אחרים, למד ואהב תורה בכל מאודו, קיים מצוות והיה נח וטוב לאדם ולמקום.

מסתבר שהיום זה 'פשוט' מידי להיות "איש טוב", אך למעשה זה כל כך לא פשוט להיות איש פשוט וטוב.

"תגיד משהו על אבא שלך..." ביקש אחד מהמנחמים את אחי, שבתגובה תיאר אותו במילה אחת: "טוב". אך הלה לא הסתפק במילה הכל-כך-משמעותית הזאת וביקש ממנו שוב: "נו די ברצינות, תגיד משהו..."

כאילו ש"אדם טוב" זה לא הדבר הכי גדול שאפשר להגיד על האדם באשר הוא אדם.

על כמה אנשים כבר אפשר לומר כיום ש"לא פגע בזבוב", לא הרים את קולו ולא כעס מעולם?...

שאהב אהבת נפש עזה וכיבד כל חייו את אשתו, ילדיו ונכדיו, שירת אותם ועשה למענם כל שרק יכל לעשות, מלהסיע אותם לתלמוד תורה מידי יום בקביעות ובמסירות, ללמוד איתם, לספר ולשיר להם, לפרגן, להחמיא ולהעצים, לקנות עבורם את כל מה שלו עצמו לא היה, כילד שעבר ילדות קשה וענייה.

אדם שאין מה לקנות לו 'מתנה' ליום הולדת כי מבחינתו לא חסר לו כלום ולכן הודיע לנו מראש תמיד "תקנו לי רק איזה ספר אם אתם ממש רוצים..."

איש ספר וידען שלא פספס שום מילה כתובה או רעיון חכם בקודש ובכל תחום שהוא ובכל זאת לא החזיק טיבותא לנפשיה. אדם שהוא טוב במהותו, ככה בלי שום 'שטעלע' ושם תואר נוסף?

מעניין שהביטוי "יהודי כשר" הושאל מדיני כשרות וטומאה של קורבנות, כאשר שם זה מציין חיה שלא טורפת ולא דורסת. גם יהודי כשר זה מישהו שלא טורף ולא דורס. אוהב שלום ומכבד את כל הבריות באשר הם.

החלטה אחת

השבעה מזמנת אותך, ברצונך או שלא ברצונך, להתבוננות על העולם, על משמעות החיים, על הסובבים אותך והקרובים אליך ועל המנגנונים האישיים שלהם, על דרכי התגובה והניחום של אנשים שונים וכמובן גם לסמינר בן שבוע בדמות "האדם הראוי" על המנוח הריני כפרת משכבו, וכך מתוך תפיסת עומק והפנמה למדנו גם אנו עוד על דמותו של אבא כאיש חינוך.

אם עד כה הנחתי שמשנתו העיקרית של אבא בחינוך הייתה "לא להפריע" ולתת לנו לגדול ולהתבגר בצורה עצמאית, דבר שכשלעצמו גדול ומיוחד בייחוד בימינו, לקראת סופו גיליתי דבר ששינה לי את הכל.

בשבת האחרונה של אבא בביה"ח במצב ערות, כאשר אחי ואני שהינו לידו והשתדלנו להנעים לו את השבת, הרגשתי שאני נפרד ממנו כבר והעליתי בפניו סיפור שצף לי לאחרונה.

הזכרתי לו כי כשהייתי קטן הוא לקח אותי איתו לבית כנסת חסידי בבני ברק, שם הוא התפלל ולמד בפנים ואני כדרך הילדים השתובבתי בחוץ. 'שובב' גדול אמנם לא הייתי מעולם, אך 'שלימזל' כן.

לא לקח זמן רב עד ש'תאונה חזיתית' קרתה ביני לבין דלתות ההיכל והשאירו אותי מופתע ואותן שבורות לרסיסים בקול רעם גדול. החברים התנדפו לכל עבר ואני נותרתי מסמיק ומבויש, מחכה ומצפה לתגובתו הכועסת של אבא.

אך כאשר הוא הגיע הוא רק הרגיע אותי. "לא קרה כלום, הכל בסדר, אני הייתי שובב יותר ממך כשהייתי ילד..." (גישה חינוכית נוספת ומוזרה הייתה לו להגיד לנו תמיד שהוא עצמו היה 'גרוע הרבה יותר' מאיתנו כילד...)

למחרת כאשר אני לעצמי כבר שכחתי מכל האירוע, הוא זה שטרח והודיע לי שהוא כבר דיבר עם הזגג ושילם לו על העבודה, רק שאהיה רגוע...

בבית החולים כאשר הזכרתי לו את הסיפור, הודיתי לו בהתרגשות על שהרגיע אותי ובכלל, שהיה עבורנו אבא כל כך לא שיפוטי ולא ביקורתי. הוא בתגובה הגיב לי מיד במקום על כך: "קיבלתי החלטה לא לגדל אתכם כמו שגידלו אותי".

בתגובה להפתעתי הוא סיפר כי כאשר הוא עצמו היה ילד, במהלך יום כיפור, כאשר התפילה הייתה לו כבר קשה וארוכה הוא יצא לשחק במחבואים עם שאר החברים. הוא מצא מחבוא ממש טוב ב'ארכיון' ובמשך דקות ארוכות מאוד אף אחד לא מצא אותו, עד שהחברים התייאשו והמשחק נגמר. או אז אבא שלו התחיל לחפש אותו, וזה נגמר כנראה קצת פחות טוב.

"אז קיבלתי את ההחלטה שאני את הילדים לא אחנך במכות, אלא רק באהבה".

מפעים היה לגלות, לאחר שנים רבות כל כך, כי מאחורי שיטת חינוך מאפשרת שכזו, שהובילה אותנו אולי למקום בו אנו נמצאים כיום בס"ד, עומדת לה החלטה אחת עקשנית של ילד קטן אחד.

באותה הזדמנות הוא גם ציין בפניי שהצליח לעמוד בקבלה הזו, למעט פעם אחת שהוא נתן סטירה לאחי כשהיה קטן ועבר את הכביש הסואן לבד. הוא מאוד נלחץ והגיב לכך בסטירה מצלצלת, ואת המצפון עליה הוא סחב עד יומו האחרון.

בפיך ובלבבך לעשות

חינוך באהבה היה אפוא דרכו וגישתו החינוכית. יעידו על כך ההודעות הרבות ששלח אלינו תדיר, מלאות בהעצמה אישית ובמילות אהבה גדושות, עד שהיה כבר קל לפספס אותם או אפילו לזלזל בהם ולקחת אותם בשווה נפש. גם למאמרים אותם אתם מכירים מהאתר או מהתפוצה האישית הוא היה תמיד המגיב הראשון. להוסיף שאלה או הערה, לתקן טעות דפוס או להחמיא בפשטות ולהיות מוצף בגאווה אבהית.

באחד מהאשפוזים הוא הזכיר לי את הפסוק "טוב עין יבורך" כאשר הוא מתפלא בפניי- במה ניתן עוד לברך מישהו שהוא כבר מבורך בדבר הטוב ביותר- עין טובה?... מי שתפיסת עולמו טובה על הזולת תדיר הוא האדם הכי מבורך בתבל גם כך.

השיר האהוב עליו ביותר היה "כי המצווה הזאת" של אברהם פריד. זה היה 'השיר שלו', הפסוק שלו וההשראה לכל החיים שלו.

מילים אלו מתארים אותו משורש נשמתו ואתם גם ביקש ממני באחת ההזדמנויות לחרוט על מצבתו. "לא בשמים היא ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

זה לא רחוק ממך, זה בפה ובלב שלך- שלנו בלבד.

שאלתי אותו פעם על כך שהרי היה צריך לכתוב קודם 'לא מעבר לים' ורק אחר כך 'ולא בשמים היא', שהרי 'לא זו אף זו'- השמים רחוקים מן הים...

חשבתי לחדש לו כי עדיין יש פה 'לא זו אף זו'. קל לנו יותר להסתכל בשמים מאשר מעבר לים...

יש "תפיסת גובה" ויש "תפיסת עומק" של ים.

קל יותר להסתכל מגובה מאשר לראות לעומק.

קל יותר לזהות ולגלות אנשים שהם 'בגובה', בעלי תפקיד ולבוש הולם לחשיבותם, אך הרבה יותר קשה ולוקח זמן לעמוד לעומק על טיבו של יהודי פשוט וטוב. פשוט טוב.

בברכת הבנים בירך אותנו אבא בפעם האחרונה בשבת בבית החולים כששהינו לצידו, אך אבא תמיד היה נפרד מאיתנו בברכה, כמו מנטרה משלו. "אוהב אתכם" ו"ברוכים תהיו" היו שגורים על לשונו בכל עת.

כעת בבואנו להיפרד ממנו השתדלנו להביע מעט מאהבתנו אותו, ללמוד מגישתו החינוכית והעוטפת ולהגיד לו 'גם אתה ברוך תהיה'.

יהיו הדברים הללו לעילוי נשמתו הטובה של הרב שלמה ב"ר אברהם יהודה.

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר