ישראל במלחמהישראל במלחמה
פרשת השבוע

סטוריטלינג ל(בל)עם / הרב אבי אברהם

מה היו 'כוחות העל' של בלעם וכיצד זה רלוונטי לנו לחינוך ילדינו המתבגרים? הרב אבי אברהם בטור חינוכי מעצים לפרשת בלק (חנוך לנוער)

הרב אבי אברהם | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

כמה הייתם משלמים על ברווז גומי לאמבטיה?...

יתכן שהרבה מאוד!...

דיוויד פיליפס הוא אמן סטוריטלינג מאוסטרליה.

את המחקר הנסיוני הראשון שלו הוא עשה באתר "ebay", שם הוא קנה 200 מוצרים שעלותם הכללית עלתה לו 189 דולר בלבד, פחות מדולר למוצר בודד.

לאחר מכן הוא פנה למספר תסריטאים צעירים ומוכשרים שהיו בתחילת דרכם וביקש מהם לכתוב לכל מוצר "סיפור" משלו, ולבסוף הוא העמיד את אותם המוצרים למכירה מחודשת באותו אתר.

במפתיע, את אותו ברווזון הגומי שעלה לו בסך הכל דולר אחד הוא הצליח לשווק שוב כ'ברווזון מהגר', עם סיפור חיים ייחודי שחיבר לו וחיבר אליו זוג הורים מהגרים שקנו את הסיפור- לא רק את הברווזון- עבור ילדם הקטן שנולד כבר בארץ החדשה, במחיר מופרז.

בסך הכל פיליפס הגיע לכ-800 דולר המכירה המחודשת במקום 189 הראשונים. כאשר ההבדל היחיד (!) במוצר הוא הסיפור הנלווה לו.

המסר שלו מהמחקר היה חד משמעי- ל'סטוריטלינג' יש ערך אמיתי.

לייצר סיפור אישי

'סטוריטלינג' זו היכולת לקחת נושא לא-חדש ולעורר עליו מיליוני תגובות ברשתות החברתיות.

למייקרוסופט למשל ישנה מחלקה ייעודית של סטוריטלינג המונה כ30 איש, שהכותרת המנחה שלה היא: "Good sailing-Good storytelling". סיפור טוב משמעו מכירות טובות יותר.

מעבר לפרסום והיח"צ שיעשו את עבודתם בדרך המקובלת, יש מחיר נוסף לסיפור טוב ואמיתי, על מורה בטנזיה שנעזר באפליקציה של מייקרוסופט ללמד ילדים נחשלים, כדי לשנות את התדמית של מייקרוסופט מגוף אליטיסטי כלכלי לגוף שמעוניין גם בשיפור האקלים החברתי-עולמי.

סיפור משלים שכזה מתייחס לא רק לעובדות, הרלוונטיות למישור הרציונאלי, אלא מעניק התייחסות לתחושות ולחושים שלנו.

ההנחה שבבסיס הסטוריטלינג היא כי אתה עשוי אולי לשכוח מה אמרו לך, אך לעולם לא תשכח מה גרמו לך להרגיש...

מנהל בכיר בתאגיד שיתף כי הוא קיבל עובד לחברה, רק מכיוון שמכל עשרות או מאות קורות החיים שהוא קיבל הוא זכר את שלו. ומדוע? מפני שבשונה משאר המגישים שכתבו נשוי+מספר הילדים, רק העובד הזה כתב "נשוי למירי +3"...

באמצעות מילה אחת נוספת בלבד שהשכיל המועמד להוסיף לדף הוא סיפר 'סיפור אישי' והפך להיות "זכיר" יותר משאר הטפסים כולם שעברו תחת עיני המנהל.

סטוריטלינג אלו הם התבלינים שאנו מוסיפים לחומרי המזון הבסיסיים והמשובחים.

גם בחומרים הכי טובים בעולם לא יהיו טעימים דיים ללא מעט תבלינים שיתנו בהם טעם.

מאידך, חשוב לזכור שתבלינים צריכים להיות במשורה ובמינונים הנכונים.

סטוריטלינג טוב מייצר את המיתוג למוצר.

הוא זה שהופך בראש שלנו את הקונוטציה הראשונה של נעלי 'נייקי' למשל ל"ניצחון", כאשר  אצנית שזכתה באולימפיאדה מתראיינת עם סיפור הניצחון תוך כדי שהיא נעולה בנעליים הממותגות.

לשווק את ה'כלום'

מאז ומעולם פרשת בלק היתה אחת החביבות עלי.

משהו בשילוב של 'דמות הנבל' הקלאסית, קסם ("בלעם קוסם היה"), פוליטיקה ותככים, מלאכים שניצבים בדרך ואתון שמדברת ברגע השיא עשה עלי כנראה את האפקט הנכון. לא סתם נוצרו מהמתכון הזה גם סיפורי הפנטזיה הכי טובים...

אין ספק שבלעם היה נביא מוכשר. אך במה התבטאה היכולת שלו למעשה?

אולי סוד הקסם שלו היה אומנות ה'סטוריטלינג'.

במהלך הפרשה אנו עוקבים אחר הנסיונות של בלעם לתזמן רגע אחד נכון ומתאים, כדי לספר סיפור בנרטיב מסוים ולהציג בפני הקב"ה את עם ישראל בצורה כזו שתגרום לעורר את כעסו עליהם ולהוביל להשמדתם. ומה זה אם לא עבודת סטוריטלינג (שלילית) משובחת?...

כל מה שבלעם רוצה זה למצוא את הרגע הנכון שבו הקב" כדי להספיק להגיד בו מילת קסם אחת שתשמיד את כל העם הנבחר: "כלם!"...

באותו רגע אחד היה אפשר להגיד גם מילה אחרת לצורך העניין. "השמד", "הרוג"... מה יש ב'כלם' שעושה את העבודה טוב יותר?

"כלם"- מלשון כלום. כי מי שאין בו כלום לא ראוי גם לתכלית.

בלעם מחפש את הרגע הנכון כדי להציג את עם ישראל באור שלילי,בזווית חוטאת, מפוספסת, מרוקנת. כזו שאין שווה לבורא להניחם.

לראות את המעלות

אין מילה מאיינת יותר מהמילה כלום. אפס.

לצורך כך משקיע בלעם ב'לוקיישן' האידיאלי לקללה. כל הרעיון של בלעם היה לחפש זוויות פחות מחמיאות לעם ישראל כדי לשווק להקב"ה ברגע אחד נכון שהם לא שווים את המאמץ...

ומכל מקום בו הוא מנסה ל'אפס' אותם איכשהו נוצר דווקא לימוד זכות וזווית מחמיאה עליהם שהופכת לו את הקללה לברכה.

ניתן לסכם את שיטת הפעולה של בלעם בפסוק נוסף מהפרשה: "אפס קצה תראהו וכולו לא תראהו".

כשאנחנו 'מאיינים' מישהו ('אתה כלום, אפס') הפעולה שנעשית היא 'לא לראות אותו', להפוך אותו ל'קצה' ושוליים מיותרים עבורנו.

וממילא, הפעולה ההפוכה, שמהווה מסר ופיתרון עבורנו היא: "כולו תראנו".

ללמוד לראות בכל 'אפס' זוויות חדשות ומחמיאות. לזהות בו את החוזקות שלו ואת ההצלחות הקיימות בו. גם אם הוא נכשל תשעה מתוך עשר פעמים, נלמד להסתכל על אותה הפעם הבודדת ולשים עליה את הפוקוס.

בכל נער "חצוף" נוכל לגלות מישהו "שחשובה לו האמת מאוד, בכל מחיר", בכל ילד "שקרן" נוכל למצוא ילד רגיש עם לב טוב, שחושש לאכזב את הוריו וכן הלאה...

אם רק נדע ונלמד להסתכל נכון ולספר את הסיפור הכי טוב שאפשר.

משחקים בכדור  

זכיתי בשנה האחרונה להעביר קורסים מקצועיים ומעשיים לאימון רגשי וחברתי, במהלכם לאולם אחד מתכנסים ראשי ישיבות, משגיחים, רבנים ואנשי צוות חינוכי וטיפולי, במטרה לחוות על בשרם כלים פרקטיים במגוון סוגיות והתמודדויות מהשטח, בהם יוכלו להשתמש בעבודתם עם נערים במסגרות ומחוצה להן.

אחד התרגילים החביבים עלי, מתוך כמה עשרות, הוא משחק מסירות בכדור שגורם להם 'להתקלף מהפראק' ולהישאב ברגע לתוך החוויה.

כולם עומדים במעגל אחד, שווים כשווים, וכאשר אני מקריא מילה, תכונה, יש להם 15 שניות כדי לזרוק את הכדור בצורה אינטואיטיבית למי בקבוצה שנדמה להם שבולט מכל השאר בתכונה הזו.

גיוון גדול ומאפשר של תכונות נשמע מפי: ניהול, כריזמה, עדינות, עממיות, אומץ, הומור, רגישות, ארגון, תחכום ועוד... והכדורים-חוזקות נזרקים באוויר ומגיעים ליעדם. הדינאמיקה מתחילה להתפתח בקבוצה כאשר ישנם לא מעט רגשות באוויר: לחץ, ציפייה, חשש, אכזבה, שמחה, תחרותיות ועוד.

הלחץ מתגבר כאשר במהלך המשחק לפתע אחד מהם מקבל כדור כבר בפעם השניה, כאשר אחר/ים עדיים לא זכו לכדור בכלל...

לאחר המשחק ה'פשוט' הזה אנו עושים לו עיבוד.

שאלות כמו מה זה אומר עלי מספר הכדורים שקיבלתי? האם קיבלתי את הכדור שמגיע לי באמת? מה יש בי שלא קיבלתי עליו כדור והרגשתי החמצה? מה המשמעות שלך כך עבורי? אילו תכונות וכישורים מאפיינים אותי באמת ועד כמה הסביבה רואה אותם בי?

נושאים נוספים כמו השיפוטיות שלנו ברושם הראשוני עולים לדיון ובאמצעות התרגיל מתפתח שיח רגשי פורה על מיומנויות חברתיות ורגשיות בקבוצה.

גם הרב זקוק להעצמה

בכל פעם זה מזכיר לי מחדש שכולנו, ממש כולנו, מבוגרים כילדים, רבנים כתלמידים, זקוקים למנת העצמה ולמבט מפוכח על החוזקות האישיות שלנו, וכמה זה משפיע עליהם להעניק ולהעביר את זה הלאה לתלמידיהם, דווקא מתוך התנסות שכזו על בשרם.

באחת ההכשרות שעשיתי את הפעילות וקטעתי אותה (באכזריות מה) באמצע, מבלי שכולם קיבלו כדור, התפרץ אחד מראשי הישיבות בסבב הסיכום שבסוף המפגש ואמר:

"תדע לך שמאז הפעילות אני לא כאן. אני רק חושב כמה זה עצבן אותי שאף אחד לא זרק לי כדור, ואז אני כועס על עצמי איזה "ילד" אני שזה מעסיק אותי. בקיצור, הצלחת לתת לי 'בוקס בבטן'... פתאום אני מבין על עצמי מה מרגיש בחור שלא מספיק מתייחסים אליו ואיך זה משפיע על כל המהלך והלמידה שלו גם..." 

לכל אחד מגיע שיראו אותו, שיתייחסו אליו, לא רק אם הוא 'עילוי מצטיין' או לחילופין ה'נושר' וה'בעייתי' המסומן כמי שזקוק לתשומת לב מיוחדת.

כל אחד ראוי שישימו לב אליו, שילוו אותו ושיספרו את הסיפור המיוחד והאישי שלו, בצורה הכי מחמיאה ומנכיחה אותו בעולם.

זהו המפתח לכל ההתפתחות הרגשית והחברתיות שלו בעולם וזו אחריות כבדת משקל שמוטלת עלינו כדמויות התווך של הנער.

מאמר זה שנכתב עם תחילת המחזור השלישי של ההכשרה מוקדש לקבוצות הרבנים האיכותיות, ש"רוח אחרת היתה עימם" והבנה כי בידם הדבר להשפיע ולקדם מבפנים על ראיית כל נער ונער בצורה פרטנית ומכוונת. גאה בכם מאוד! 

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר