היא קוצצת בצל לארוחת ערב, תוך כדי מחשבה על כל העבודה שמצפה לה אחר כך. אתה יושב על הספה בסלון ושומע אותה נאנחת. איך תגיב?
א. "היי, משהו לא בסדר?".
ב. תמשיך לגלול בטלפון שלך.
ג. תגיד, "או, מה כבר קרה עכשיו?".
אוקיי, אתה לא צריך להיות יועץ זוגי כדי לדעת שתגובה א' היא האידאלית. מה שאתה כנראה לא מבין, הוא עד כמה המחווה הקטנה הזו (לכאורה) באמת חשובה. למעשה, ג'ון גוטמן וג'ולי שוורץ-גוטמן, מומחים למערכות יחסים, מכנים את זה "המנבא הגדול ביותר של אושר". כי האנחה הזו הייתה הרבה יותר מסתם אנחה - היא היוותה הצעה לחיבור.
בספר החדש שלהם, "מרשם האהבה", כותבים בני הזוג שרובנו נוטים לחשוב שכדי שהחיבור בין בעל לאישה יהיה משמעותי, חייבים להקדיש לו שעות ארוכות. וכך, ביום עמוס, כשאתם מלהטטים בין עבודה, ילדים, בית וכל השאר, פשוט אין לך ולפרטנרית שלך זמן לשבת ובעצם להתחבר. אבל זו, כאמור, תפיסה מוטעית.
"יש לנו הזדמנויות ליצור חיבור כל הזמן - אבל אנחנו מפספסים אותן", טוענים חוקרי הנישואים. "אנחנו לא יודעים כמה חשובים יכולים להיות הרגעים הקטנים, החולפים, חסרי המשמעות האלה (שוב, לכאורה). בשפת 'מדע האהבה', מה שחשוב לעשות ברגעים המהירים האלה הוא לתפוס את מה שאנחנו מכנים 'הצעות לחיבור'".
הצעות אלו יכולות להיות כל דבר, כמו לספר לאישה שלך על חלום שחלמת בלילה וכן, אפילו סתם אנחה היא הצעה כזו. והאופן שבו תגיבו להצעות אלו לחיבור יכול לשדרג בטירוף את הקשר שלכם.
על ידי התבוננות בזוגות, בני הזוג גוטמן גילו שיש שלוש דרכים אפשריות להגיב להזמנה של בן הזוג להתחבר. נניח שהיא קוראת את החדשות בעיתון ואומרת, "וואו, איזה מאמר מעניין". כך תוכל לענות:
1. על ידי התייחסות חיובית. שימוש בתגובה פוזיטיבית, הכרה באישה שלך ועיסוק בניסיון שלה להתחבר. "כן? על מה זה?".
2. על ידי התעלמות. אין תגובה. אתה לא מכיר בשותפה שלך לחיים וממשיך לעבוד על המחשב שלך.
3. על ידי התייחסות שלילית. להשיב בעצבנות, על מנת להדוף את הניסיון שלה להתחבר. "אני לא יכול לדבר עכשיו. אני מנסה לסיים את האימייל הזה".
כאשר החוקרים הקימו את "מעבדת האהבה" שלהם, הם צפו ב-130 זוגות טריים במשך כמה ימים, במטרה לחפש התנהגויות ספציפיות שעלולות להתברר כמשמעותיות לגבי אושר או מצוקה בעתיד. הם גילו שהאופן שבו אנשים הגיבו להצעות לחיבור היה אינדיקציה לא רק לאושר העתידי שלהם, אלא גם ליציבות שהם חוו בחיי הנישואין. ספציפית, שש שנים לאחר התצפית הראשונית, הזוגות שהתגרשו התייחסו כיאות להצעות רק ב-33 אחוז מהזמן. הזוגות שנשארו יחד עשו זאת ב-86 אחוז מהזמן. זה הבדל עצום!
כמובן, ראוי לציין שאף זוג אינו מושלם וחי בהרמוניה באופן תדיר. אבל מספר הפעמים שבהן זה כן קורה - משנה.
אוקיי, אבל מה קורה כשהרעיה מגישה הצעה לחיבור ואתה לא פנוי אליה? (למעשה, עליך באמת לסיים את המייל הזה). נסה לבטא במילים את העובדה שאתה רוצה להתייחס אליה, אבל הנסיבות מונעות זאת ממך. לדוגמה: "אשמח לשמוע עוד על המאמר, אבל אני חייב לשלוח את האימייל הזה עכשיו - בואי נדבר על זה מאוחר יותר, טוב?".
זה אולי לא נשמע כמו עניין גדול, אבל להתייחסות אל החצי השני שלך יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת. לפי בני הזוג גוטמן, "הרגעים הקטנים והחולפים האלה, התברר, היוו את ההבדל בין אושר ואומללות, לבין אהבה מתמשכת וגירושים".
הצגת כל התגובות