תעודת זהות
"רבקה שוורץ. חגגתי בשבוע שעבר 42 שנים. נשואה לאיש התקשורת מני גירא-שוורץ. אמא לארבעה ילדים נפלאים. אני עורכת דין ירושלמית שעוסקת בעיקר בענייני משפחה. אני מופיעה בבית הדין הרבני לצד בתי המשפט. יש לי ארגון שנותן תמיכה לנפגעים בעבירות חמורות בשם 'מן המיצר'.
>> למגזין המלא - כנסו
"כמו כן אני חברת וועדת האתיקה בלשכת הדין בירושלים וכעת גם במינויים החדשים אני יו"ר וועדת בתי הדין מטעם לשכת עורכי הדין".
מה זה וועדת בתי הדין?
"יש את וועד המחוז שמסמיך וועדות בתחומי המקצוע השונים למען עורכי הדין במחוז. בין השאר לחיבורים בין הגופים השונים, בתי המשפט ועוד. המטרה ליצור חיבור בין המערכות והרשויות השונות על מנת ליצור ארגז כלים לעורכי הדין מול בתי הדין הרבניים.
"נוצר מצב מעניין. בית הדין הרבני הוא מוסד של המדינה, אבל הוא פחות לקח חלק בלשכת עורכי הדין. אני רואה חשיבות רבה – בטח בימים כאלה שיש קיטוב כל כך גדול בעם – לחבר בין הציבורים השונים. יש חוסר הבנה של המערכת מהו התפקיד של בית הדין הרבני בתוך המדינה. נוצר קונפליקט והוא מעורר שיח ציבורי לא נכון".
שיח ציבורי לא נכון
"לא מזמן התפרסמה הצעת החוק של השר ארבל. המהלך הצטייר כהעברת סמכות של כל נושא המזונות לאישה לבתי הדין. זה בכלל לא מה שהיה בהצעת החוק, אבל אם כבר לוהטות הרוחות, למי אכפת?!
"נוצר שיח קשה שיצר הפגנות. חשבו שבית הדין ייקח סמכויות לו לא. למרות שזה לא נכון, אבל ככה הציבור הבין, כשבמציאות זה אחרת".
המציאות הנכונה
"במציאות, יחס בית הדין הרבני לנשים השתנה מאוד בשנים האחרונות. כאישה, חשוב לי שנשים יידעו: אישה עדיף לה להתדיין בבית הדין מאשר בבית המשפט. בתי הדין אינם כפופים לשוויון בית המשפט ולכן כדאי לקחת זאת בחשבון".
בתפקיד החדש
"קיימתי סדרת פגישות עם גורמים בבתי הדין והם מקבלים את זה בברכה. הם יודעים שהם צריכים ריענון והם רק חיכו לזה".
התחלה
"את דרכי התחלתי בשכונת ויז'ניץ בבני ברק. ההורים שלי משם, שם למדתי וגדלתי ושם קניתי את ידיעותיי. בגיל 19 התחתנו. לקח לי לא מעט זמן ללמוד משפטים. צריך לזה הרבה אומץ. אני הייתי היחידה במשפחה שעשתה זאת, זה לא היה מובן מאליו".
הדרך למעלה לא קלה
"זה לא היה פשוט, אבל מה שמוביל אותי בחיים זה העובדה כי כל פעם שאומרים לי 'לא', יש לי 'דרייב' לעשות 'כן' ובענק וכמובן, לשתף את אלו שאמרו לי 'לא' במהלך השנים. כל 'לא' שקיבלתי בדרך חיבקתי חזק והמשכתי הלאה".
השמיים הם הגבול
"בגיל 26 אחרי שתי בנות חמודות שנולדו לנו, למדתי באונו משפטים. קודם רציתי תואר, 'אחר כך נראה מה נעשה אתו', אמרתי לעצמי. לאחר מכן השלמתי תואר שני במדיניות ציבורית.
"צריך לדעת שהשמיים הם הגבול. אני חושבת ומאמינה ויודעת שכל אחד יכולה ולא משנה מה נקודת הפתיחה ומה אמרו בחוץ, ועדיין, גם כיום, יש מי שמנסה לעצור, גם כאישה כחרדית וגם בעבודה בסביבה גברית, עדיין. זה לא קל, אבל אני אומרת על כל האתגרים תודה.
"זה לא היה קל אף פעם אבל אם זה היה קל זה לא היה מעניין".
לכל זמן ועת
"אומרים שאם יש לך משימה שאתה רוצה שהיא תצליח – תן אותה לאדם עסוק. הוא כבר יודע לחלק אותה נכון. אני מרגישה שזה ככה גם אצלי. צריך לעשות חלוקות זמן מדויקות ולהכניס בין כל העיסוקים את העובדה שאני אמא, שזה כמובן, מעל לכל שאר הדברים. בעלי עוזר המון ומגיעה לו התודה על כך.
"בנוסף, לאהבה אין מושג של זמן. שאתה אוהב משהו – אתה לא יכול להתפטר מזה. שליחות ציבורית זה משהו שזורם לי בעורקים. לא יכולים להגיד לי 'עשית יותר מדי,' זה משהו שהוא בדם ולכן מוצאים את הזמן".
מני
"שנינו עשינו תהליך גדול עם עצמנו. לא הייתי עוברת כלום בלעדיו. הוא מלווה ראוי ביותר לכל התהליך הזה.
"שואלים אותי איך אני משחררת אותו לשדר ביום שישי בדיוק בשיא ההכנות, ואני עונה בחיוך שהוא משאיר לי את הזמן לבשל בנחת בלי הפרעות, ואדרבה, הוא מנעים את הזמן ברקע. כל אחד והמקום שלו בדרך שאנחנו עוברים".
חינוך הילדים
"חינכתי את הילדים בדרך הזאת שאומרת 'אין דבר שאי אפשר להגיע אליו'. אפשר להגיע לכל מקום ולא צריך לוותר על האמונה והדרך. זה לא בא אחד על חשבון השני".
חרדית יותר
"בתחילה, ידעתי כי בלי לימודים בהפרדה לא הייתי יכולה להוציא תואר אף פעם. זה היה חציית קו אדום שלא הסכמתי לחצות. בהמשך, כשלמדתי במקום שלא היתה הפרדה אני חושבת ששמרתי עוד יותר על עצמי. הייתי חרדית בתפקיד. רק התחזקתי בחרדיות שלי".
טיפ לחרדית שרוצה גם
"רצון ואמונה. אין דבר שהקב"ה לא יכול לתת לנו. לא לוותר על עקרונות ורצון. אפשר וצריך לשאוף. קיבלנו תפקיד בחיים האלה. אנחנו בסרט עם תסריט שנכתב למעלה ואנחנו גם שותפים בו. אנחנו יכולים להיות ניצבים – רק לשחק את המשחק, ואנחנו יכולים לבחור להיות שחקן ראשי.
"ובחרת בחיים זה לבחור בחיים של משמעות. לא רק חיים ארוכים אלא להיות עם משמעות. ולזכור תמיד לא לפחד מ'לא' ולא לחכות שאחרים יעשו עבורנו את העבודה".
סיפור שלא אשכח
"יש הרבה. אבל אזכיר דווקא את אתר 'כיכר השבת' שהיה לאתר הראשון שהעלה את נושא הפגיעות החמורות למודעות בלי להסס ועם המון אחריות. כתבתי טור על בת שבזכות העדות שלה – בת אחרת לא תיפגע. העורך התקשר וביקש להכניס את זה כטור לאתר. זה רגע שמרגש אותי מאוד ולא אשכח אותו כי הוא מעיד על כך שאם בעבר הסתרנו – לא עוד, ובשנים האחרונות המודעות לנושאים הללו הולכת וגוברת".
כמה כוסות קפה ביום?
"הרבה, בלי סוכר עם חלב שקדים".
שאיפה לעתיד
"השמיים הם הגבול. העתיד זה הקו שעובר לנצל הזדמנויות ולרוץ גבוה וכמובן, גם לסלול את הדרך לבאות אחריי. ככל שתהיה לי את האפשרות אני שם. זאת השליחות שלי. לא משנה באיזה טייטל אני אהיה".
- עובדים בעבודה מעניינת או מכירים מישהו כזה? תעניינו אותנו ואולי הסיפור הבא יהיה שלכם: ari@kikar.co.il
הצגת כל התגובות